כרוניקה של חורבן ידוע מראש -מל"ב כה/דודו פלמה

מאת: כתיבה וציור ע"פ גויא - דודו פלמה ת.פרסום: 30/03/16
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 


כג וַיִּשְׁמְעוּ כָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים הֵמָּה וְהָאֲנָשִׁים כִּי הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת גְּדַלְיָהוּ וַיָּבֹאוּ אֶל גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּה; וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וּשְׂרָיָה בֶן תַּנְחֻמֶת הַנְּטֹפָתִי, וְיַאֲזַנְיָהוּ בֶּן הַמַּעֲכָתִי הֵמָּה, וְאַנְשֵׁיהֶם. כד וַיִּשָּׁבַע לָהֶם גְּדַלְיָהוּ וּלְאַנְשֵׁיהֶם, וַיֹּאמֶר לָהֶם אַל תִּירְאוּ מֵעַבְדֵי הַכַּשְׂדִּים: שְׁבוּ בָאָרֶץ וְעִבְדוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל וְיִטַב לָכֶם. כה וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה בֶּן אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ, וַיַּכּוּ אֶת-גְּדַלְיָהוּ וַיָּמֹת; וְאֶת הַיְּהוּדִים וְאֶת הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁרהָיוּ אִתּוֹ בַּמִּצְפָּה. כו וַיָּקֻמוּ כָל הָעָם מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וְשָׂרֵי הַחֲיָלִים וַיָּבֹאוּ מִצְרָיִם: כִּי יָרְאוּ מִפְּנֵי כַשְׂדִּים.

****

גדליה בן אחיקם שמונה למושל מטעם הכובש הבבלי על שארית הפליטה שנותרה בא"י, נרצח באכזריות רבה ע"י ישמעאל בן נתניה, קנאי לאומני "מזרע המלוכה" שראה בו משת"פ עם השלטון הזר. 
אילו התרחש רצח גדליה היום, היו ברוך מרזל, איתמר בן גביר, וחבר מרעיהם ורבניהם מתכנסים וקובעים יום צום ועינוי הנפש לזכרו של הרוצח- ישמעאל בן נתניה.

מי שחושב שלמדנו משהו, טועה ובגדול. 

אמנם, מהניסיון הקודם שבא אל קצו המדמם בין מלוכנות ללאומנות מפעפעת, באנו למודים אל הניסיון הבא, עליית עזרא ונחמיה, שנעשתה בהסכמת המעצמות ולא בדם ואש של כיבושי יהושע. אבל מה שהתחיל יפה, כדי לקום ולהיות "הבית השני", מסתיים בטרוף מערכות גדול. בקצהו של גל החורבן ניצב רב ענק, רבי עקיבא, המזהה את בר- כוכבא כמלך המשיח ומצטרף עם אלפי תלמידיו לצבאו שעתיד להביא גאולה לעם ישראל. אך הכוכב שזרח מתגלה ככוזב והצונאמי המשיחי- לאומני מתנפץ לרסיסים ומסתיים במרחץ דמים גדול ובהרס של שארית הישות הריבונית בארץ ישראל. 

בשנת 1930, מתייחס פרופ` גרשום שלום לשאלה אם הציונות היא משיחית, באומרו שהציונות אינה משיחית למרות שקיימים בה "אובר טונים משיחיים", וזאת משום שחסרים בה שני יסודות הכרחיים למשיחיות- אפוקליפסה וקטסטרופה. במוח העורפי שהתנתק רק לא מזמן מן ההלכה היהודית הדהד כאזהרה המשפט ממסכת סנהדרין: "שלושה באין בהיסח הדעת: משיח, מציאה ועקרב".

בשנת 1947 מקבל דוד בן-גוריון את הצעת האומות לחלק את א"י בין העם היהודי לבין הערבים. חצי משטחה של ארץ ישראל עמד להימסר ושערה מרעמת שערו המתבדרת ברוח של דוד בן- גוריון לא נפגעה עקב כך. 
השד המשיחי עדיין לא התעורר מרבצו. 

בין המאניה של מלחמת ששת הימים לדפרסיה של מלחמת יום-כיפור, נפרץ הבקבוק בבת אחת לקול הקריאה: "עוצו עצה ותופר" קריאת הקרב של הלוחמים המשיחיים החדשים- המתנחלים, הדהדה בעזוז מחודש באוויר. 
השד המשיחי השתחרר וחזר לפעם בעורקינו. הג`יהאד היהודי יצא לדרך. 
גדליה בן אחיקם ורבן יוחנן בן זכאי החלו מתגלגלים בקברם. 

בשנת 82, בעת הפגנה בירושלים נגד מלחמת לבנון, נרצח אמיל גרינצווייג, קרבן ראשון מאז רצח גדליה בארץ ישראל הריבונית. יחלפו עוד שלוש עשרה שנה, עד שיגאל עמיר, בנה של הגננת גאולה מהרצליה, שעלה כמו דשא בגינת הציונות הדתית, ירצח בשנת 95 כשהוא יורה שלוש יריות בגבו, את ראש הממשלה יצחק רבין שרבנים הוציאו עליו "דין רודף". ממש כמו שיוציאו "דין מוסר", שתים עשרה שנים אחר כך, בינואר 2007, על אלוף פיקוד המרכז יאיר נווה. 

מאז הורכבה המשיחיות על גזע הציונות, הייתה בנו רוח אחרת. שני היסודות שהיו חסרים בנו בשנת 1930- האפוקליפסה והקטסטרופה, יוקדים כעת בחזונם הרותח של אלפים. משאת נפשם המתרקמת בחלומם של ההוזים את ממלכת יהודה, הנה קמה ועולה "איומה כנתגלות" מהריסותיו של מסגד אל- אקצה. 
חברי המחתרת היהודית מחזור א`, שפוטי מחתרת בת עין וממשיכי דרכם לעתיד לבוא משיבים את הכבוד היהודי שאבד ללוחמי הג`יהאד היהודי. אלעזר בן יאיר והסיקריקים שלו נושמים עכשיו לרווחה בקברם במדבר שמול ים המוות. לחזון המתאבדים שלהם יש ממשיכי דרך. ועוד איזה. 

והנה, עוד מעט והבית השלישי שלנו מסיים את דרכו, ממש כשני הבתים שקדמו לו, כשהוא מתבוסס בקנאות גדולה, רוויה בלאומנות לוהטת ובשנאת חינם, וכשכל רקמותינו החברתיות שסועות וקרועות לגזרים. 

אז הנה סכין הגילוח האולטימטיבי של ימינו- או שנתעשת ונחזיר ביחד את השד המשיחי אל הבקבוק האפל ממנו הגיח, או שהלך עלינו. 
הפעם הבאה כבר תהיה הרבה יותר קשה. 

****

הציור, עיבוד ל"שלושה במאי 1808" של פרנסיסקו גויה אחת העבודות הראשונות שלו על זוועות המלחמה, בהן אולי בפעם הראשונה אמן מנציח את יגון הקרבנות ולא את המנצחים