הרוח נושבת קרירה - חגיגה טז ב

מאת: יונה ארזי ת.פרסום: 28/09/14
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טז עמוד ב

אמר רבי יוסי: סח לי אבא אלעזר: פעם אחת היה לנו עגל של זבחי שלמים, והביאנוהו לעזרת נשים, וסמכו עליו נשים. לא מפני שסמיכה בנשים - אלא כדי לעשות נחת רוח לנשים.

התלמוד מביא סיפור  מימי הבית לפיו הביאו עגל למטרת קרבן  לעזרת נשים , והנשים סמכו את ידיהן על העגל – ולא חס וחלילה מפני שסמיכה בנשים -  אלא כדי לעשות לנשים נחת רוח....

מאיפה באה המחשבה המוזרה שלנשים תיגרם נחת רוח אם יסמכו ידיהן על הקרבן? הנרטיב ההלכתי משתמש בספור הזה כדי להרהר במידת הכוח הדרושה להפעיל על הקרבן, בעת הסמיכה. הן עצמן  לא מעניינות כאן. יתרה מזו – הרוח הנחה או נחת הרוח באה להרגיע. וכאן טקס מעורר צמרמורת ועמוס רגשית – איך טקס כזה גורם לנחת רוח??

מה הקשר בין מאוורר "נחת רוח" – ובין היפהפיה המוצמדת אליו.   

אולי, אם תהייה נחת רוח לאישה תהייה גם לאיש? כמו שמרמז התלמוד? ולמי באמת תהייה נחת רוח?