הכהנת - משנה סוטה ג' ז'

מאת: עפרה שפי ויונה ארזי ת.פרסום: 26/05/16
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

מסכת סוטה/פרק ג - משנה ז

בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן, 

מִנְחָתָהּ נִשְׂרֶפֶת. 

וְכֹהֶנֶת שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל, 

מִנְחָתָהּ נֶאֱכֶלֶת. 

מַה בֵּין כֹּהֵן לְכֹהֶנֶת? 

מִנְחַת כֹּהֶנֶת נֶאֱכֶלֶת, 

מִנְחַת כֹּהֵן אֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת. 

כֹּהֶנֶת מִתְחַלֶּלֶת, 

וְכֹהֵן אֵין מִתְחַלֵּל. 

כֹּהֶנֶת מִטַּמְּאָה לְמֵתִים, 

וְאֵין כֹּהֵן מִטַּמֵּא לְמֵתִים. 

כֹּהֵן אוֹכֵל בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים, 

וְאֵין כֹּהֶנֶת אוֹכֶלֶת בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים

 אחד הפירושים הגבריים לקריאה בקלף הכוהנת הגדולה, הקלף השני בארקנה הבכירה של קלפי הטארוט, טוען שהקלף אינו יכול לתת תשובה, ועל אחת כמה וכמה תשובה סופית. (שגיא מנדלבאום) ״זהו קלף של המסר  הקורא לנו להיכנס לעומק וללמוד ולהכיר את כל החלקים האפלים שלנו אליהם אנו לא רוצים להגיע מתוך חשש, פחד,  הרגל ותחושת נוחות. ההתמודדות לא תהיה קלה וכנראה תביא איתה קשיים אבל בסיום התהליך נלמד את השיעור שלנו.״

פירוש זה מתבהר כשקוראים במסכת סוטה ג` ז`.

כוהנות בתרבויות האחרות אינן בנות כוהן. הן כוהנות בפני עצמן. אין בינן לבין הכוהן שום דבר ברמת הקדושה. והנה, כאן, במסכת סוטה, מוחקים את מושג הכוהנת הקדושה, זאת שעובדת את האל, בעלת הסמכויות המקודשות, והופכים אותה לתופעת לוואי לכהונה. אין פלא שדווקא במסכת סוטה ודווקא מלחמה בכוהנת.   

שהרי המסכת עוסקת כל כולה בקנאת הגברים בנשותיהם, ובפחד הגברי מפני אובדן סמכותם. התורה מעבירה את הסמכות מהבעל לכוהן, אבל זה קשה לגברים. במיוחד קשה לכוהנים הנושאים על כתפיהם את מבחן המים. במיוחד קשה לכוהנים עם הכוהנות. אלה עלולות למוטט את הסמכות הכהנית הגברית. 

כותבי המשנה מקבעים אפוא, את מעמדה של הכוהנת במקום מודר ונחות, וברמת קדושה נמוכה ולא דתית, אלא קדושה ברמת הייחוס המשפחתי. רמה שמאפשרת לכוהנים לשמור הן על זכויות היתר הגבריות שלהם והן על זכויות היתר שלהם על פני ישראל. 

אולם, שנים רבות, דיכוי כוהנות זה רוחש ובוחש תחת פני השטח, אצל נשים שאינן מסכימות. הן עוסקות בניחוש, הן כוהנות ריפוי, הן מיילדות ומנטוריות של תלמידותיהן ומעבירות את הידע החתרני באמצעות תמונות, הרי הם קלפי הטארוט, (התורות). הקלפים והניחוש נרדפים על ידי הגברים ביהדות ובנצרות, ומכשפות נשרפות על ידי הגברים של הכנסייה. המקור לכל רדיפת הנשים הזאת הוא כאן, בתורה שלנו, במסכת הזאת. כוהנת היא שם לבת כוהן, ולא למה שכוהנת היא באמת או היתה צריכה להיות. התמונות והניחוש בהם הופכים לנפוצים יותר ויותר, ונוצרות גרסאות רבות לתמונות הידע. והנה, קלף הכוהנת, מסמל את הקוראת בקלפים עצמה. מיד אחרי קלף הקוסם. (המכשף ולא הכוהן. הכוהן מופיע בקלף 5 ופירושו הוא סמכות). הקוראת בקלפים שבתמונה, מסתירה בין קפלי שמלתה את כל סודותיה. נצבת בין עמודי יכין ובועז, היא חוצצת בגופה בין הפרוכת של ארון הקודש ובין העולם. בקריאה זהירה במשניות המסכת  שלנו נמצא חלק או שריד  מה די .אנ .איי הפטריארכלי, אפשר ללמוד זאת מהביטוי "הזכות תולה לה" – מה עניין תלייה לסוטה? המילה תולה משליכה אותנו לאחת המשניות הקשות במסכת סנהדרין שם עוסקים בדיני הוצאה להורג וכך נאמר שם:

"חכמים אומרים האיש נתלה ואין האשה נתלית .
אמר להן רבי אליעזר והלא שמעון בן שטח תלה נשים באשקלון !
אמרו לו שמנים נשים תלה... (משנה סנהדרין ו ד)
אמנם במשנה מדובר על נשים אבל במדרש ההלכה  ובתלמוד הירושלמי ובעקבותיהם רש"י מחליטים שמדובר במכשפות. כלומר, כבר בטקסט שזמנו זמן המשנה (מדרש ההלכה) יש מסורת שתלו שמונים מכשפות ביום אחד. כמו שאומר גם הרמב"ם שאכן מדובר ב`עבודה זרה` ובהוראת שעה ואין לומדים הלכה מהוראת שעה. מספיקה לנו ההערה על עבודה זרה כדי לקשור את ה`מכשפות` הללו שחגגו להן במערה סודית באשקלון כדי לקשר את המכשפות לכהנות של עבודה זרה.  היה או לא היה, אין זה משנה כלל. הפחד הכפול מהפולחן ההלניסטי שהיו בו כהנות ומנשים בכלל גרם ליצירת המסורת האכזרית על שמעון בן שטח ותחבולותיו לציד מכשפות. ראוי לציין שהמכשפה נמצאת כבר במקרא גם בציווי "מכשפה לא תחייה" (שמות כב יז) מייד אחרי " וְכִי יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וְשָׁכַב עִמָּהּ מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה" – את הקשר בין אשה פתיינית ומכשפה – יעשה כבר הקורא  בעצמו. מכשפה מקראית נוספת היא בעלת האוב מעין דור -  זו שיש לה כוחות בעולם החיים לתקשר עם עולם המתים – זאת שיודעת. אחריה – אין כבר מכשפות. ואם  היו – שמעון בן שטח דאג לחסל אותן.  מה שנותר הוא דמוי המכשפה שדבק כמעט בכל אישה בעלת עוצמות.

עד כמה שכותבי המשנה פחדו מהכוהנת, הרי לא יכלו לה. היא התפשטה בדתות המונותאיסטיות בצורתה החדשה, האפלה ונוצרת הסוד. זוהי הריאקציה הנשית לתורת הכוהנים. אבל מדוע היתה ריאקציה נשית כללית ולא רק ריאקציה של כוהנות? על כך במשנה ח.