קינת המחנך המתוסכל - ישעיהו פרק ס"ה | מני גל

מאת: מני גל, התמונה canstockphoto עיבוד תמונה, יונה ת.פרסום: 02/07/16
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

קינת המחנך המתוסכל
ישעיהו פרק ס"ה
מני גל


נִדְרַשְׁתִּי לְלוֹא שָׁאָלוּ, נִמְצֵאתִי לְלֹא בִקְשֻׁנִי, אָמַרְתִּי: הִנֵּנִי, הִנֵּנִי! אֶל גּוֹי לֹא קֹרָא בִשְׁמִי. פֵּרַשְׂתִּי יָדַי כָּל הַיּוֹם אֶל עַם סוֹרֵר, הַהֹלְכִים הַדֶּרֶךְ לֹא טוֹב אַחַר מַחְשְׁבֹתֵיהֶם. הָעָם הַמַּכְעִיסִים אוֹתִי עַל פָּנַי תָּמִיד, זֹבְחִים בַּגַּנּוֹת, וּמְקַטְּרִים עַל הַלְּבֵנִים.

מה לא עשיתי בשבילם? דבר לא דרשתי מהם, והם לא דרשו אותי – רק נדרשתי, העמדתי עצמי לרשותם, אך זה היה חד צדדי לחלוטין. שום תגובה מצידם... קראתי בקול: הנני! והם מתעלמים, ואת שמי אינם מעלים על דל שפתיהם. הם עסוקים בפאדיחות שלהם, ואני פורש ידי אליהם בתקווה שיראו בי כתובת. עם כל המטען הרעיוני שיש לי להציע להם – הם הולכים אחר מחשבותיהם. הם עסוקים בסמארטפונים שלהם, ואינם מטים לי אוזן קשבת. זה עושה רושם כאילו הם עושים את זה בכוונה, כדי להרגיז אותי. בהפסקות הם יוצאים לגינה, ומקטרים בסיגריות שלהם במחבוא השיחים. מה יהיה?

כאשר פונים כך אל ציבור המאזינים, הסיכוי שמשהו ישתנה בגישתו הוא אפסי. קשת התגובות הצפויה תנוע בין אמפתיה ורחמים ללעג ובוז. אלוהים מתגלה בפני קהל מאמיניו בחולשתו הגדולה. עוצמת האמונה של בני האדם באל שלהם היא המעניקה לו, לאל, את כוחו ואת סמכותו. כאשר נוטשים אותו המאמינים, הוא נותר חשוף ומנוטרל.

זה לא אומר שלא נותרה כל תחמושת באמתחתו של ה`. הוא שולף את כל הכלים שברשותו, ומפעיל אותם בזה אחר זה:

א. הָאֹכְלִים בְּשַׂר הַחֲזִיר, וּמְרַק פִּגֻּלִים כְּלֵיהֶם: הוא מונה את חטאיהם של מאמיניו. בין השאר מוזכרת פה אכילת בשר חזיר. האם זו הפעם הראשונה?
ב. הִנֵּה כְתוּבָה לְפָנָי, לֹא אֶחֱשֶׂה, כִּי אִם שִׁלַּמְתִּי, וְשִׁלַּמְתִּי עַל חֵיקָם. וּמָנִיתִי אֶתְכֶם לַחֶרֶב, וְכֻלְּכֶם לַטֶּבַח תִּכְרָעוּ: הוא מצהיר שכל החטאים האלה נרשמים ונזכרים, ויבוא יום שילומים. הם, ולא בניהם, ישלמו את המחיר.
ג. כַּאֲשֶׁר יִמָּצֵא הַתִּירוֹשׁ בָּאֶשְׁכּוֹל, וְאָמַר: אַל תַּשְׁחִיתֵהוּ, כִּי בְרָכָה בּוֹ, כֵּן אֶעֱשֶׂה לְמַעַן עֲבָדַי, לְבִלְתִּי הַשְׁחִית הַכֹּל: הוא מציין, כי הענישה לא תהיה קולקטיבית, ומי שישמור על מצוות ה` לא ייפגע. 
ד. הִנֵּה עֲבָדַי יֹאכֵלוּ, וְאַתֶּם תִּרְעָבוּ. הִנֵּה עֲבָדַי יִשְׁתּוּ, וְאַתֶּם תִּצְמָאוּ. הִנֵּה עֲבָדַי יִשְׂמָחוּ, וְאַתֶּם תֵּבֹשׁוּ: תתבצע סלקציה ברורה וחדה בין נאמני ה` לבוגדים בו. גורל שני המחנות האלה יהיה שונה לחלוטין.
ה. וְהִנַּחְתֶּם שִׁמְכֶם לִשְׁבוּעָה לִבְחִירַי, וֶהֱמִיתְךָ אֲדֹנָי יְהוִה, וְלַעֲבָדָיו יִקְרָא שֵׁם אַחֵר: אלה שייענשו – לא תהיה להם תקווה וסליחה. שמם יינשא לדראון עולם, ושם אחר ייקרא להם. הם לא יהיו עוד בני ישראל. 
ו. וְהוֹצֵאתִי מִיַּעֲקֹב זֶרַע, וּמִיהוּדָה יוֹרֵשׁ הָרָי: הוא מנבא עתיד הרבה יותר טוב לעם באותם ימים רחוקים של גאולה.
ז. כִּי הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאָרֶץ חֲדָשָׁה, וְלֹא תִזָּכַרְנָה הָרִאשֹׁנוֹת, וְלֹא תַעֲלֶינָה עַל לֵב: אותם ימי עתיד מבורכים יתחילו היסטוריה חדשה. העבר יימחק ויישכח כליל. אתו יישכחו חטאות העם, אך גם יימחקו כל חוטאיו.
ח. וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ, וַאֲנִי אֶעֱנֶה. עוֹד הֵם מְדַבְּרִים, וַאֲנִי אֶשְׁמָע: ובאותם ימי זהר עתידיים לא יצטרך העם לקרוא לאלוהיו, כי אלוהיו יפנה אליו וידבר אתו וייזום את הדיאלוג.

קצת מוזר לקרוא בסוף הנאום הזה, המלא מסרים סותרים, את דברי הפיוט הנהדרים המסיימים אותו:

וּבָנוּ בָתִּים, וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים, וְאָכְלוּ פִּרְיָם. לֹא יִבְנוּ, וְאַחֵר יֵשֵׁב. לֹא יִטְּעוּ, וְאַחֵר יֹאכֵל; כִּי כִימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי, וּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם יְבַלּוּ בְחִירָי. זְאֵב וְטָלֶה יִרְעוּ כְאֶחָד, וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן, וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ, לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי, אָמַר יְהוָה.

לעומת הזעם המתפרץ של אלוהים בימי ישראל במדבר, דברי ה` בפרק זה נשמעים יותר כניסיונות חיזור של אל, שנעזב על ידי מאמיניו. אמנם הוא מאיים בעונשים קשים לחוטאים כלפיו, אך הוא לא מוותר על ה`גזר`, על ההבטחות הנפלאות לגאולה הלאומית על אדמת הקודש. ואולי אלה ניסיונות החיזור של ישעיהו הנביא, שדברי התוכחה שלו לבני עמו אינם זוכים לתהודה, ואשר נבואות הנחמה והגאולה שלו אינן מעודדות את נפשות הגולים המיואשים?