מיהם הכוהנים לבית צדוק? - יחזקאל מ"ח |מני גל

מאת: מני גל התמונה ויקיפדיה ת.פרסום: 17/11/16
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

יחזקאל מחלק את `עור הדב` – ארץ ישראל שתשוב, אי"ה לידי בני ישראל – חלוקה חדשה, מעין `פְרִישׁ מִישׁ` של קרקעות, או, אם נרצה, חוק הסדרה חדש. בתוך החלוקה הזאת דואג יחזקאל לכוהנים, בהעניקו להם נחלה משלהם, שתספק להם אמצעי מחיה, שישחררו אותם מהתלות הבעייתית במתנות הכהונה. אך האם מדובר בכוהנים כולם?

...לַכֹּהֲנִים הַמְקֻדָּשׁ מִבְּנֵי צָדוֹק, אֲשֶׁר שָׁמְרוּ מִשְׁמַרְתִּי, אֲשֶׁר לֹא תָעוּ בִּתְעוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר תָּעוּ הַלְוִיִּם...

מסתבר שאותה נחלה, שאורכה 25,000 אמות ורוחבה 10,000 אמות, תימסר לקבוצה נבחרת מתוך הכוהנים, הקרויה `מבני צדוק`. הנימוק להעדפה הזאת – הם שמרו את משמרת ה`, כלומר הקפידו על מצוותיו, בעוד ש`הלוויים`, הם יתר הכוהנים, לא נמנעו מלחטוא כנגד האל.

מי היה צדוק, ומי היו `בניו`?

ייחוסו של צדוק מתואר בדברי הימים. הוא היה דור תשיעי לאלעזר, או עשירי לאהרן. צדוק נתמנה ככהן גדול על ידי דוד המלך. צדוק הוכיח את נאמנותו לבית המלוכה בזמן מרד אבשלום. הוא הוכיח את נאמנותו פעם שניה בעת המאבק על ירושת דוד, והוא אשר המליך את שלמה. אביתר, אחיו של צדוק, שהלך איתו ועם דוד בשנים שקדמו לכך, כנראה לא היה שותף למעשה ההמלכה של שלמה במקום אדוניהו, והוא הוסט הצידה. צדוק פעל ככהן הגדול הראשון בבית המקדש בירושלים תחת מלכותו של שלמה המלך. אכן, ייחוס מרשים! יש הטוענים כי ייחוס משפחתי זה הוא מפוברק, וכי השם `צדוק` רומז לקשר משפחתי עם התרבות הכנענית, באשר שמו מזכיר שמות כמו מלכי-צדק או אדוני-צדק.

המסורת המייחסת לבני צדוק את הנאמנות השלמה למצוות ה` מיוצגת בנבואת יחזקאל על ידי הקביעה שהם אשר יירשו את הנהגת הכהונה עם הקמת המקדש מחדש. מסורת זו היתה, כנראה, מקובלת בין גולי בבל, וכך זכתה קבוצת בני צדוק לבסס את מעמדה בקרב שבי ציון.

צאצאיו של צדוק המשיכו לכהן במשרת הכהונה הגדולה עד שאנטיוכוס הרביעי הפקיע אותה מידיהם בשנת 172 לפנה"ס. את מקומה של קבוצת כוהנים זו ירשו בני משפחת חשמונאי.

אחת ממגילות קומראן קרויה `ברכה לשלום יונתן המלך`, הוא אלכסנדר ינאי, שהוגדר על ידי הפרושים כצדוקי. מגילה זו מחזקת את הזיהוי של כותבי המגילות עם הקבוצה הכוהנית שהודחה מהנהגת המקדש, ואשר קראה לעצמה `הכוהנים לבית צדוק`.

הפגיעה במעמדם של בני צדוק מצד השלטון הזר היתה רק צעד ראשון בהחלשתם. גם מעמד החכמים, שהחל לצמוח בתקופת בית שני, התנגד להם.

ובנקודה זו אנו מתחילים לנוע בערפל. האם הצדוקים, הנזכרים בכתבי יוסף בן מתתיהו, קבוצת כהונה, שנדחקה אל מחוץ למקדש והורחקה מתפקידי ההנהגה הכוהנית, האם הם אותם כוהנים בני צדוק? מחד, ידוע הוויכוח הגדול בין הצדוקים לפרושים באשר לסמכותה של התורה שבעל פה, שהצדוקים דחו, ואילו הפרושים קיבלו. מאידך, משערת פרופ` רחל אליאור, היתה להם, לצדוקים, ספרות ענפה משלהם, ספרים חיצוניים שנדחקו אל מחוץ לתנ"ך, והם, אולי, בעלי הספרייה הגדולה שהוטמנה במערות קומראן. לפי דעתה הם החזיקו בגישה שמרנית מאד לגבי סדרי העבודה במקדש ולגבי ארגון לוח השנה, ויחס הביקורת העוין שלהם כלפי ההנהגה הכוהנית החדשה, שהשתלטה על המקדש, ניכר בכתבי קומראן. מספר פעמים במגילות קומראן מתייחסים כותבי המגילות לעצמם כ`כוהנים לבית צדוק ואנשי בריתם`.

האם קהילת קומראן היתה צדוקית בזהותה התרבותית? חלק מהכתבים שנמצאו בקומראן מתאימים יותר לתיאור האיסיים בפי יוסף בן מתתיהו. האם אוצר המגילות של קומראן היה בכלל רכושה של הקהילה שחיה שם? על שאלות אלה אין לנו בינתיים תשובה בהירה.

אם נקבל את רוב הדברים שנכתבו לעיל, הרי לנו מהלך רב דורי של שינוי דרמטי במעמדה של קבוצת כוהנים מיוחדת, אשר היתה מוכרת כנבחרת של בית המקדש הראשון, עם ייחוס עד לאהרן הכוהן. יחזקאל מנבא לה המשך שליטה במקדש ובסדריו ופריבילגיות קרקעיות מיוחדות. ההיסטוריה של בית שני מעידה על ירידה במעמדה של קבוצת בני צדוק, תחילה בהשפעת השלטון הזר, ואחר כך בהשפעת העימות עם הכוח העולה בתרבות היהודית של בית שני – הפרושים והחכמים.

 

יחזקאל – סוף
---------------------

מקומו המיוחד של יחזקאל בין ספרי הנביאים מושפע מכמה מרכיבי רקע בביוגרפיה שלו, ומרקע תקופתו.

יחזקאל הוא מגולי יהויכין בבבל. תחילת נבואתו, כעשור שנים לפני חורבן ממלכת יהודה, מביאה לגולים מסר מדכא: החורבן הטוטאלי של ממלכת יהודה קרוב לבוא, ולתקוותיהם לשוב לציון אין על מה להתבסס.

אם היו לו, ליחזקאל, נבואות תגובה לטראומה הגדולה של החורבן לאחר שנתרחשה, אין הן תופסות מקום משמעותי בספרו, ועל כך יש להביע תמיהה.

בחלקו השני של הספר עוברות נבואותיו לשני ערוצים אחרים. יחזקאל שופך זעמו על העמים ועל הממלכות השכנות לארץ ישראל, ומנבא להן חורבן. הוא חותם את ספרו בנבואות על הגאולה, כאשר הוא מתמקד בעיקר בחזון המקדש לעתיד לבוא. הוא אינו עוסק בכלל בתהליך השחרור המדיני ובחזרה לארץ, ואפילו חזון חלוקתה מחדש של הארץ לנחלות השבטים – נראה שתפקידו לשמש רקע לרעיון שלו בדבר הקצאת נחלה מיוחדת לכוהנים ולמקדש.

יחזקאל לא חווה את שיבת ציון, כנביאים האחרונים, חגי, זכריה ומלאכי. מבחינה ביוגרפית – הוא נביא של גולה. מסורות, הטוענות כי נבואה יכולה להיכתב רק בארץ ישראל, מייחסות את כתיבת הספר לאנשי כנסת הגדולה. גם אם נכון הדבר, הרי שתוכנו של הספר מתאים בהחלט למי שאינו חווה את קורות העם על אדמת ארץ ישראל, גם אם תוכן נבואותיו נסב בעיקר על הארץ.