פעמיים עוגה בלי הפוכה, בבקשה! הושע ז' | מני גל

מאת: מני גל , התמונה : canstockphoto ת.פרסום: 28/11/16
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

בפרק שלנו מופיע משל חדש, והוא מקורי ועשיר במשמעויות.

כֻּלָּם מְנָאֲפִים כְּמוֹ תַנּוּר בֹּעֵרָה, מֵאֹפֶה יִשְׁבּוֹת מֵעִיר, מִלּוּשׁ בָּצֵק עַד חֻמְצָתוֹ.

היצר הרע, יצר הניאוף של בני ישראל, דומה לתנור בוער. האופה מסיק את התנור מבעוד לילה, מכין את הבצק, לש אותו, ומעמידו לתפוח ולהחמיץ. אחר יכול הוא ללכת לישון, ועם בוקר, כשהבצק יהיה כבר מוכן והתנור לוהט – יוכל להשלים את מלאכתו ולהכניס את הלחם לתנור. יצר הזנות, על פי רש"י, אינו בולמוס התוקף את האדם בן רגע. מחשבות ותכניות מזינות את האדם עד לרגע שבו יבצע את אשר השתוקק לו. אשמת הנואף גדולה יותר, שכן הוא עסוק במחשבות זימה שעות ארוכות, שבהן יכול היה לשוב ממזימותיו ולהתחרט על תכניותיו, ואילו הוא מלבה את האש, וממתין לשעת הכושר.

כִּי קֵרְבוּ כַתַּנּוּר לִבָּם בְּאָרְבָּם כָּל הַלַּיְלָה, יָשֵׁן אֹפֵהֶם בֹּקֶר, הוּא בֹעֵר כְּאֵשׁ לֶהָבָה.

כל הלילה, אפילו בשנתו, חולם הנואף את חלומות הזימה שלו, ובבוקר הוא להוט עוד יותר לבצע את זממו. דחיית הסיפוק אינה ממתנת את היצר, כי אם מלבה אותו, והחוטא אורב להזדמנות שתיפול בחיקו.

כֻּלָּם יֵחַמּוּ כַּתַּנּוּר, וְאָכְלוּ אֶת שֹׁפְטֵיהֶם. כָּל מַלְכֵיהֶם נָפָלוּ, אֵין קֹרֵא בָהֶם אֵלָי.

היצריות הסוערת דומה לתנור השורף הכל, והיא גם מאכלת את בעליה, אפילו הם שופטים או מלכים.

אֶפְרַיִם בָּעַמִּים הוּא יִתְבּוֹלָל, אֶפְרַיִם הָיָה עֻגָה בְּלִי הֲפוּכָה.

`עוגה בלי הפוכה` אינה מתכון יוקרתי של קונדיטוריה. זו עוגת לחם, המונחת בתנור, ואין האופה הופך אותה מצד לצד כדי לאפות אותה יפה, וכך היא הולכת ונשרפת. כך הנואף, השרוי בלהט יצריו, אינו הופך בדעתו לחשוב שמא מזימותיו הן בגדר חטא, וסערת היצרים שלו תביא עליו לבסוף את האסון.

הדימוי של יצר הניאוף לתנור אפייה, כפי שמצייר אותו הושע, מייצג את התפיסה של כותב הספר את החטא הזה ואת החוטאים. לא מדובר ביצר המשתלט על האדם בניגוד לרצונו. הנואף בחר בחטא הזה, והוא עסוק כולו בתכנון מעשי הניאוף הבאים שלו. תפיסה זו מטילה אחריות מלאה על הנואפים.