ישראלית שפה קשה - הושע ח' |מני גל

מאת: מני גל התמונה ויקיפדיה, By Mustafaa at English Wikipedia - Transferred from en.wikipedia to Commons., CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=629198 ת.פרסום: 29/11/16
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

כבר הוזכרה הדעה כי הושע הוא בן תרבות ישראלית, גם אם הוא חי, אולי, ביהודה. שפתו מוגדרת על ידי חלק מהחוקרים כניב ישראלי. החידתיות של הטקסט קשורה, אולי, בניב זה, המתעתע בנו (או בלשונו של הושע: מהבהב בנו) ומחייב אותנו לקריאה יצירתית ולעשיית ניחושים. דף זה יוקדש לאתגר הפרשנות של לשונו החידתית של הושע.

אֶל חִכְּךָ שֹׁפָר כַּנֶּשֶׁר עַל בֵּית יְהוָה.

מה שחסר במשפט זה, ללא ספק, הוא פועל כלשהו, שיקל על הבנתו. אחת האפשרויות היא: אֶל חִכְּךָ הַצְמֵד שֹׁפָר. `חִכְּךָ`, אולי במובן `שפתיך`. לא נוכל לראות בפירוש זה יותר מניחוש, אם לא נקבל חיזוק לו ממקומות אחרים בתנ"ך.

אותה `כַּ` של `כנשר`, גם היא לא יותר מאשר רומזת לאפשרות פירוש של ההמשך, וכך ננסה לנסח את משמעות החלק הזה, בחיבור אל תחילת הפסוק:

אל חכך הצמד שופר, וקרא בקול את בשורת החורבן שיבוא בחטף כנשר הטס במהירות אל בית ה`.

משכנע? לא ממש... פירוש זה נשמע כמו השלמת רצפת פסיפס, שרק 30% ממנה נשמר.

 הפסוק הבא מבקש לסדר את המילים סידור אחר, אם נרצה במסר מובן.

לִי יִזְעָקוּ אֱלֹהַי יְדַעֲנוּךָ יִשְׂרָאֵל.

ננסה:

לִי יִזְעָקוּ יִשְׂרָאֵל: אֱלֹהַי, יְדַעֲנוּךָ!

זו הצעתו של `מצודת דוד`. למי יש רעיון אחר?

 הֵם הִמְלִיכוּ, וְלֹא מִמֶּנִּי, הֵשִׂירוּ, וְלֹא יָדָעְתִּי, כַּסְפָּם וּזְהָבָם עָשׂוּ לָהֶם עֲצַבִּים, לְמַעַן יִכָּרֵת.

ננסה להוסיף מילים למשפט העמום הזה:

הֵם הִמְלִיכוּ מלכים, וְלֹא ביקשו עצה מִמֶּנִּי, הֵשִׂירוּ וְלֹא יָדָעְתִּי, מכַּסְפָּם וּמזְהָבָם עָשׂוּ לָהֶם עֲצַבִּים, לְמַעַן יִכָּרֵתו.

ועדיין אנו בערפל. מה זה `השירו`? אם נחבר לתחילת הפסוק, אולי הכוונה ל`עשו להם שרים`. ומהי משמעות המילה `למען`? אולי יש להחליפה ב`אך הם`, או `ולכן`?

מלכי ישראל עשו הרע בעיני ה`, על פי כותבי ספרי מלכים והנביאים. לא מעט מהם עלו למלוכה אחרי שרצחו את קודמיהם. זה, כמובן, לא היה בעצה אחת עם ה`. העצבים, הם האלילים, שנעשו בכסף רב, הם, לדברי הושע, לא יותר מפסלי עץ מעוטרים, ולכן סופם להתכלות, להיכרת, ואין להם נצח אלוהי. עוד תיתכן האפשרות לראות בפסוק רמז לביזה שיבזזו הכובשים הזרים את מקדשי ישראל, על כספם וזהבם.

 זָנַח עֶגְלֵךְ שֹׁמְרוֹן

בקושי רב נשלים מילים לפסוק הלקוני הזה, ונשנה את סדר המילים במשפט, ונקבל, אולי, את הפירוש הבא:

זנח אלוהים אותך, שומרון, בשל העגל, ששימש כאלוהות במקדשיך.

 את הטכניקה הזאת נוכל להפעיל על פסוקים נוספים, והנה שתי דוגמאות נוספות:

כִּי מִיִּשְׂרָאֵל וְהוּא חָרָשׁ עָשָׂהוּ, וְלֹא אֱלֹהִים הוּא, כִּי שְׁבָבִים יִהְיֶה עֵגֶל שֹׁמְרוֹן.

כי מתוצרת חרשי ישראל אותו עגל לו סוגדים בשומרון. חרש עשהו, ולא אלוהים. על כן, בסופו של דבר, שבבים יהיה – ינותץ לשבבים.

 

זִבְחֵי הַבְהָבַי יִזְבְּחוּ בָשָׂר וַיֹּאכֵלוּ, יְהוָה לֹא רָצָם. עַתָּה יִזְכֹּר עֲוֹנָם, וְיִפְקֹד חַטֹּאותָם, הֵמָּה מִצְרַיִם יָשׁוּבוּ.

בני ישראל זובחים לכבודי בשר באש המזבח המהבהבת. הם אוכלים מן הזבח, אך ה` לא רוצה בו. עתה, בקרוב, יפקוד ה` על חטאיהם, עד כי ירצו לנוס למצרים, או עד כי עבדות מצרים ההיסטורית תהיה עדיפה עבורם על החורבן של ממלכתם.

`הבהבים` יכול לשמש שם מסחרי נהדר לפחמים למנגל, לא?

 את פסוק ז` אני מוצא יפה במיוחד:

כִּי רוּחַ יִזְרָעוּ, וְסוּפָתָה יִקְצֹרוּ, קָמָה אֵין לוֹ, צֶמַח בְּלִי יַעֲשֶׂה קֶּמַח, אוּלַי יַעֲשֶׂה - זָרִים יִבְלָעֻהוּ...

לא מפתיע, שפסוק זה נוסח מחדש כפתגם: `הזורע רוח – קוצר סופה`. כפתגם הוא מתאים למגוון גדול של מצבים ותופעות. יש מעשים, המניבים פירות טובים לאורך זמן, ויש מעשים עקרים, שאינם מביאים לתוצאות המקוות. אם, במקום זרעים טובים של דגן, זרעת רוח – הרי שמראש תוכל לדעת, שהשקעה דלת-איכות זו שהשקעת – אין סיכוי שתביא לתוצאות המקוות. במקום יבול של שיבולים תקצור סופה. וסופה אינה רק היעדר יבול, כי אם רוח הורסת ומייבשת. אם כן, הרוח שזרעת, יש בה כבר מפוטנציאל הסופה שתיגרם. למה הכוונה? פיזור דברי רהב או השמצות או הבטחות לכל עבר יביא, בסופו של דבר, לנזק. דברי רהב – סופם שיביאו לעג וזלזול כלפיך, משום שכעת נוכחו הכל לדעת כי אין בסיס להתרברבותך. השמצות תבאנה לתוקפנות חוזרת כלפיך. הבטחות שפיזרת – סופן שישובו אליך כתביעות לקיים את מה שאינך מסוגל לקיים.

הושע מתייחס לפעולותיה של ממלכת ישראל ולמעשיהם של תושביה ומנהיגיה כאל זריעת רוח. יתכן שהכוונה ליומרה שאפיינה את תקופת הזוהר של ימי ירבעם השני, שבעקבותיה החלה הדעיכה המדינית. יתכן שהכוונה לעבודת האלילים, שאינה יכולה להבטיח את פעולת האלילים לטובת ישראל. ויתכן שזריעת הרוח היא הַפְּנִיָּה לבריתות עם מעצמות חזקות כאשור או כמצרים. כל אלה יביאו, בסופו של דבר, את הסופה, והושע אינו מפרט איזו דמות תלבש סופה זו.

זריעת רוח אינה יכולה להעמיד קמה בשדה, ואינה יכולה להצמיח שיבולים נושאות זרעים. הושע מסייג מעט את נבואתו, ומסיים את המשפט ב`אולי יעשה – זרים יבלעוהו`. ואולי כוונת הושע לכך, שגם אם יהיו הישגים זמניים לבריתות המדיניות עם הממלכות החזקות שבאזור – סופן של בריתות אלה, שהמעצמות ישעבדו את ממלכת ישראל, ויבלעו את כל משאביה.