לִפְקֹד עַל יַעֲקֹב כִּדְרָכָיו - הושע יב | אורי הייטנר

מאת: אורי הייטנר, התמונה : Paul Gauguin (1888), Vision after the Sermon showing the episode envisioned by Breton villagers ת.פרסום: 05/12/16
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

המעגל החדש של מיזם 929 – לימוד פרק יומי בתנ"ך והמעגל המסורתי של פרשת השבוע, נפגשים השבוע. הפגישה היא בהפטרה. חלקו השני של פרק יא ופרק יב בשלמותו הם ההפטרה לפרשת השבוע, פרשת "ויצא". אולם ההפטרות לא שובצו במקרה לפרשות – כל הפטרה קשורה בתוכנה לפרשה אליה הוצמדה. כך שהחיבור להפטרה, מעיד על חיבור תוכני לפרשת השבוע, או ליתר דיוק ליותר מפרשה אחת – לפרשות המתארות את סיפורו של יעקב.

הושע נושא נבואת תוכחה על עם ישראל, בעיקר על ממלכת ישראל ובמידה פחותה גם על ממלכת יהודה. כדרכם של הנביאים, הוא חוזר אחורה, לשורשי חטאו של עם ישראל. אולם הוא מרחיק לכת בביקורתו, כאשר הוא מגיע עד ליעקב אבינו. ובהתייחסו ליעקב, הוא מעז למתוח ביקורת חריפה על אבינו, שבחוגים מסוימים הייתה מוגדרת היום כחוצפה ועזות מצח. ואף על פי כן, חז"ל ראוהו מתאים לא רק להיכנס לתנ"ך, אלא גם להשתבץ כהפטרה, המפרשת בדרכה את סיפור הפרשות הנוגעות לדבר.

וְלִפְקֹד עַל יַעֲקֹב כִּדְרָכָיו, כְּמַעֲלָלָיו יָשִׁיב לוֹ. בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת אָחִיו וּבְאוֹנוֹ שָׂרָה אֶת אֱלֹהִים. וַיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיֻּכָל, בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן לוֹ... וַיִּבְרַח יַעֲקֹב שְׂדֵה אֲרָם וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל בְּאִשָּׁה, וּבְאִשָּׁה שָׁמָר.

בפרק מתאר הושע את עם ישראל בתקופתו בתיאורים לא מחמיאים: "סְבָבֻנִי בְכַחַשׁ אֶפְרַיִם וּבְמִרְמָה בֵּית יִשְׂרָאֵל... מֹאזְנֵי מִרְמָה לַעֲשֹׁק אָהֵב...". הנביא מתאר את התרבות החברתית של ישראל כתרבות של כחש, מרמה ועושק. בכך אינו שונה מנביאים אחרים, אולם להבדיל מהם הוא מסביר זאת כמופת שלילי שלמדו מיעקב אביהם.

יעקב, טוען הושע, עוד בבטן אמו נהג בכחש ובמרמה, והוא הוריש את התכונה הזאת לצאצאיו לדורות. "בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת אָחִיו". עָקַב, פירושו - רימה.

כפי שאנו קוראים בסיפורי יעקב ב"בראשית", התנהגותו של יעקב כלפי עשו, בנושא הבכורה והברכה, הייתה התנהגות של כחש ורמיה, שהסתיימה רע – יעקב נאלץ לברוח חסר כל ולחשב את מסלולו מחדש. התנהגותו בגולת חרן היא מופתית, האיש הפיק לקח מחייו עד כה, ועיצב את דמותו מחדש, כאדם חדש. מאבקו עם איש האלוהים במעבר יבוק, שהפכו מיעקב לישראל, הוא הגושפנקא לשינוי שהתחולל בו.

הושע מודע לכך, אך הוא מטיל ספק בכך שהמהפך הוא מוחלט; שלא נותרו ביעקב סימן 2 שייריו של יעקב סימן 1, והשיירים הללו אף הונחלו כתכונה מולדת אצל צאצאיו, המחייבת אותם להתמודדות מתמדת עם ייצרם הרע מנעוריהם.

בשלב המעבר מיעקב התחמן שנאלץ לברוח מבית אביו, ליעקב אבי האומה, מתגלה אליו אלוהים בבית אל. "וַיִּתְחַנֶּן לוֹ, בֵּית אֵל יִמְצָאֶנּוּ, וְשָׁם יְדַבֵּר עִמָּנוּ". עִמָּנוּ?! כן. טענת הנביא היא, שדברי האלוהים ליעקב, שהפיחו בו את כוחות השינוי, תקפים לכולנו, לעם ישראל לדורותיו. נכון, אלוהים אינו מופיע עוד ישירות ומדבר אל כל ישראל, אולם הוא עושה זאת באמצעות הנביאים.

שליחות הנביאים, שליחותו של הושע, היא לנסות להשפיע על העם, כפי שהשפיע אלוהים על יעקב. שליחות הנביא היא לחולל מהפך בדרכו של העם.