ישראל והמאבק באל -הושע פרק י"ב |מני גל

מאת: מני גל עיבוד תמונה יונה ארזי ת.פרסום: 05/12/16
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

סיפור מאבקו של יעקב במלאך במעבר יבוק מוזכר בפרק י"ב בקצרה:

בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת אָחִיו, וּבְאוֹנוֹ שָׂרָה אֶת אֱלֹהִים. וָיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיֻּכָל, בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן לוֹ - בֵּית אֵל יִמְצָאֶנּוּ, וְשָׁם יְדַבֵּר עִמָּנוּ.

יעקב מייצג בפרק זה את ממלכת ישראל, למרות שהוא, לאמיתו של דבר, אביהם של כל שבטי ישראל. יחסו של הושע אליו הוא יחס אמביוולנטי. זו, אולי, הסיבה שהנביא מציין, כי עוד מבטן עקב יעקב את אחיו עשיו. סיפור המאבק עם המלאך (כך קורא לו הושע) מציג את יעקב כבעל רצון עצמאי. הוא מנצח את המלאך, המבקש ממנו בבכי שישחרר אותו, בהבטחה שיעקב יפגוש את האל בבית-אל וידבר עמו. בהשאלה לימיו של הושע – ישראל נאבקת באלוהים, מורדת בו, ומפגינה רצון עצמאי וביטחון עצמי, כמו יעקב.

לפני שנמשיך לעסוק בהושע, ניזכר במקור של הסיפור בספר בראשית פרק ל"ב:

כג וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא, וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו, וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק. כד וַיִּקָּחֵם, וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל, וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ. כה וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ, וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. כו וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ, וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ. כז וַיֹּאמֶר: שַׁלְּחֵנִי, כִּי עָלָה הַשָּׁחַר! וַיֹּאמֶר: לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי! כח וַיֹּאמֶר אֵלָיו: מַה שְּׁמֶךָ? וַיֹּאמֶר: יַעֲקֹב. כט וַיֹּאמֶר: לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ, כִּי אִם יִשְׂרָאֵל, כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל. ל וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר: הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ! וַיֹּאמֶר: לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי? וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם. לא וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל, כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים, וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי. לב וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ, כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל, וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ.

סיפור זה מזכיר לנו עובדה נוספת. זה הרגע בו קיבלנו את השם `ישראל`, אותו שם המלווה גם את העם ואת הממלכה, אליהם נושא הושע את דבריו כעת.

מה מוסיף הושע לסיפור המופלא הזה? הוא מכנה את האיש הנאבק עם יעקב בשם `מלאך`. הוא מספר כי המלאך בכה בבקשו מיעקב שישחרר אותו. הוא מוסיף עוד, כי המלאך הבטיח ליעקב כי אלוהים יפגוש אותו בבית-אל, זה אותו מרכז פולחני שהוקם על ידי יעקב, אך כעת, בימי ממלכת ישראל, הוא בית-און, המקום בו הוצבו העגלים על ידי ירבעם בן נבט.

במפגש של יעקב עם המלאך במעבר יבוק מתחדשת ומתחזקת הברית ההדדית בין אלוהים ליעקב, אך זו מלווה במאבק.

בנבואתו זו של הושע קיימים מסרים חבויים חשובים: למרות האיבה בין ממלכות יהודה וישראל, למרות התרסתה של ממלכת ישראל נגד מורשת המקדש הירושלמי, ולמרות שחטאיה של ממלכת ישראל רבים – ישראל אינה סרח עודף, אינה נטע זר, אלא היא בשר מבשרו של העם שהוליד יעקב. אופיה המרדני והעצמאי הוא חלק ממורשתו ההיסטורית של העם, מאז אבי האומה, יעקב.

דבריו של רש"י על פסוקים אלה בהושע – ראויים לקריאה. הם מתייחסים, לאמיתו של דבר, לסיפור מבראשית:

כשאמר לו (יעקב למלאך) `לא אשלחך כי אם ברכתני`, המלאך היה מבקש ממנו: `הנח לי עכשיו. סופו של הקב``ה להיגלות עליך בבית אל, ושם ימצאנו ושם ידבר עמנו, והוא ואני נסכים לך על הברכות שבירכך יצחק`. ואותו מלאך, שרו של עשיו היה, והיה מערער על הברכות.

ו`מצודת דוד` מחבר את הסיפור עם נבואת הושע, באומרו:

וכאלו יאמר בזה: אם נתתי הכוח ביד יעקב להתגבר על המלאך, מדוע, אם כן, לא תבטחו בי, ותלכו לבקש עזרה ממצרים ומאשור?