היסטוריה בפסוק אחד - הושע יג | מני גל

מאת: מני גל התמונה photosearch - אליהו שוחט את נביאי הבעל ת.פרסום: 06/12/16
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

הושע, בניסוחיו הלקוניים, יכול היה להשתמש בתבונה רבה בטלגרף, או לו המשיך וחי עד ימינו – ב-Twitter. פסוק א` הוא ציוץ חסכוני במיוחד (ספרנו – 45 תווים...):

כְּדַבֵּר אֶפְרַיִם רְתֵת נָשָׂא הוּא בְּיִשְׂרָאֵל וַיֶּאְשַׁם בַּבַּעַל וַיָּמֹת.

האם קהל שומעיו של הנביא היה כל כך מתוחכם ושגור בשפתו התמציתית, שהבין למה התכוון הושע? לטובת מאזינינו ברחבי הארץ נעשה ניסיון לתרגם את הפסוק לשפת בני אדם מן היישוב.

אפרים, הלא היא ממלכת ישראל, ובראשה מנהיגיה. המנהיג הראשון של הממלכה היה, כזכור, ירבעם בן נבט, והוא הרהיב עוז לדבר אל רחבעם, ולבקש ממנו להקל על סבל העם, המשועבד למפעלי הממלכה. אגב, ספר מלכים מדלג על חלק מהעובדות, ומציין בקיצור, כי ירבעם, שהועלה לגדולה על ידי שלמה, אביו של רחבעם, הרים יד במלך, וממשיך ומספר כי שלמה ביקש להמיתו. האם חסר לנו אותו קטע, שבו מדבר ירבעם גם עם שלמה? הפרשנים המוקדמים סבורים כי הושע מתייחס לדבריו של ירבעם אל רחבעם, וכי היו `דיבור רתת` – רועד, מכבד ונרגש.

זוהי, אם כן, משמעותו של הביטוי `כְּדַבֵּר אֶפְרַיִם רְתֵת`. נחבר את הקטעים לכלל אמירה משמעותית לאחר שנסביר את חלקיו האחרים של הפסוק.

ככתוב בספר מלכים, נביא אלוהים , אחיה השילוני, פוגש בירבעם, ומודיע לו כי כלה ונחרצה מאת האל לקרוע את ממלכת שלמה, וכי ירבעם הוא אשר ימלוך על עשרת השבטים המורדים. אלוהים מתנה את הדבר בכך שירבעם ילך בדרך ה`. אם יעשה זאת, תהיה המלוכה בידו, וכדבר הושע – `נָשָׂא הוּא בְּיִשְׂרָאֵל`. `נשא` במובן `נשיאות`.

התנהגותו של ירבעם אינה נושאת חן בעיניו של ה`. כך כותב סופר מלכים. ירבעם חושש מהמנהג, שכבר היה מושרש בעם, לעלות לרגל למקדש שלמה בירושלים, וכדי להבהיר כי ממלכתו אינה תלויה כלל ועיקר בממלכתו של רחבעם, הוא עושה מעשים שיש בהם הצהרה: הוא מקים שני מקדשים בבית-אל ובדן, מעמיד בהם עגלי-זהב לאלוהים, מייסד מעמד כוהנים בלתי תלוי במקדש הירושלמי, ויוצר חג חדש לישראל בחודש השמיני, חג שיבדיל את לוח השנה הישראלי מהיהודאי.

וכיצד מתאר זאת הושע? הוא אומר בפשטות ובקיצור: `וַיֶּאְשַׁם בַּבַּעַל`. אם הושע מתכוון לירבעם, הרי שהוא בפירוש לא מדייק. פולחן הבעל לא הוכנס לממלכת ישראל, על פי ספר מלכים, בתקופתו של ירבעם. אחת משלוש – או שהושע פשוט אינו מדייק, והוא מייחס את עבודת הבעל לכלל מלכי ממלכת ישראל, או שהוא לא מתייחס לירבעם בחציו השני של הפסוק, אלא למלכים מאוחרים יותר (אחאב הכניס את פולחן הבעל בהשפעת איזבל בת מלך צידון), או שהמונח `בעל` משמש בפסוק זה לייצוג כל העבודה הזרה, שהנביאים הטיפו נגדה.

ולסיום – `וַיָּמֹת`. למה מי מת? אם עדיין מדובר בירבעם, הרי שהוא מלך כעשרים ואחת שנים, ועוד הספיק להוריש את המלוכה לבנו נדב. נדב מלך רק שנתיים, והוא אכן נרצח ע"י בעשא, ובזאת נפסקה שושלת ירבעם הקצרה. גם כאן נוכל רק לנחש: יתכן שהושע מתכוון למות נדב ולשיבוש הרצף השלטוני, שיבוש אלים שחזר כעשר פעמים לאורך ההיסטוריה של ממלכת ישראל. הרציפות של שושלת בית דוד, כפי שמתאר אותה כותב ספר מלכים, היא מתת-אל, שלא הוענקה לממלכת ישראל – בשל חטאיה. יש הכופרים באמיתות הרציפות הזאת בממלכת יהודה, וטוענים כי גם בממלכה הדרומית נרצחו מלכים והוחלפו על ידי יורשים שלא היו בניהם.

מכל מקום, הגיע הזמן לנסות לחבר את כל חלקי הפסוק לכלל אמירה שיש בה רעיון. הנה אפשרות אחת, והקוראים מוזמנים להציע אפשרויות נוספות:

הושע טוען כי ממלכת ישראל התחילה דווקא `בטוב`. ירבעם דיבר אל רחבעם ברתת, מתוך יראת כבוד, ואלוהים עשהו נשיא על ישראל. ירבעם, או יורשיו, בגדו בעסקה עם אלוהים, וחטאו בעבודה זרה, ועל כן שובש רצף השלטון על ממלכת ישראל בהפיכות חצר אלימות, ומלכים מתו בזה אחר זה כמעט.

נשאר עוד לתהות מדוע דוחס הושע את כל המידע הזה בפסוק אחד, המזכיר את תשבצי חמיצר, והאם היה מישהו בקהל מאזיניו של הנביא, שהבין על מה הוא מדבר.