אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל - הושע יד| אורי הייטנר

מאת: אורי הייטנר , ציור - יונה ארזי (עפ תמונת חלוצים מעין גב) ת.פרסום: 07/12/16
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

אורי הייטנר
הושע יד: 

הפסוק הפותח את פרק יד, הפרק האחרון בהושע, נקלע לכאן בטעות. הוא הפסוק האחרון בנבואת החורבן של פרק יג. פסוק נורא, המתאר חורבן נורא ואיום: "תֶּאְשַׁם שֹׁמְרוֹן כִּי מָרְתָה בֵּאלֹהֶיהָ, בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ, עֹלְלֵיהֶם יְרֻטָּשׁוּ וְהָרִיּוֹתָיו יְבֻקָּעוּ". איזו אפוקלפיסה איומה.

צירוף המילים "תֶּאְשַׁם שֹׁמְרוֹן" היווה השראה לרומן התנ"כי של אברהם מאפו "אשמת שומרון" המתאר את הניוון והשחיתות בממלכת ישראל באותה תקופה. "אשמת שומרון" היא גם כותרת של פרק בספרו של עמוס קינן "אל ארצך ומולדתך". קינן אוהב את השומרון ורואה בה את מולדתו, אך היא בעיניו מולדת משותפת של כל בני הארץ, של שני העמים בארץ. בספרו הוא מבטא את האהבה לשומרון כאהבת מולדת, אך מותח ביקורת פוליטית חריפה על "הכיבוש".

לפני חודשים אחדים, בעיצומו של גל הטרור, נרצחה בשנתה הילדה הלל אריאל מקריית ארבע. למרבה הזוועה, היו בתוכנו תגובות של ישראלים, יהודים, שהצהירו על התעקשותם לא להזדעזע מן הרצח המזוויע. הרי מדובר ב"מתנחלת". כאשר השנאה משתלטת על אנשים, היא גורמת להם לאבד לא רק את שיקול דעתם התבוני, אלא גם את כושר השיפוט המוסרי המינימלי. דומני שיש בתוכנו מי שהידרדרו אל תהומות שנאה שבה הם מאחלים להתגשמות נבואת החורבן על שומרון היהודית, כולל "עֹלְלֵיהֶם יְרֻטָּשׁוּ וְהָרִיּוֹתָיו [נשותיהם ההרות] יְבֻקָּעוּ".

****

הושע אינו מסיים את נבואתו בחורבן. הפרק האחרון, החל בפסוק ב`, הוא נבואת נחמה וגאולה. זהו פרק המתאר את התשובה של עם ישראל, ואת השפע וההצלחה שהוא זוכה בעקבותיה.

השבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים נקראת שַׁבַּת שׁוּבָה. על פי הצליל, יש המכנים אותה "שבת תשובה", כי היא השבת שבעשרת ימי תשובה. אולם שמה ניתן לה בזכות ההפטרה, מתוך הפרק שלנו, הנפתחת במילים: "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲו‍ֹנֶךָ". הקריאה לתשובה נענית, וההבטחה שבצדה משובבת נפש: "אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל, יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה וְיַךְ שָׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן. יֵלְכוּ יֹנְקוֹתָיו וִיהִי כַזַּיִת, הוֹדוֹ וְרֵיחַ לוֹ כַּלְּבָנוֹן. יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ, יְחַיּוּ דָגָן וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן, זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן".

****

הפריחה והשפע המתוארים בנבואה, הם פרי ההחלטה האלוהית, הנובעת מן התשובה. הנביא מבטיח בשם האלוהים: "אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל". דורות דורות של יהודים ישבו בגולה והמתינו לבוא הגאולה והתגשמות חזון הנביאים. ציפיה הרת אסון.

הציונות מרדה בפאסיביות, וחוללה מהפכה רבתי בעם היהודי – מהמתנה פאסיבית לגאולה נסית, לנטילה אקטיבית של גורלנו בידינו. אנו נגשים את חזון הנביאים. אנו נהיה כטל לישראל, היסוד המעניק חיים והמשכיות.

בשירו "בִּרְכַּת עָם" מעלה ביאליק על נס את מעשה החלוצים המפריחים את שממות ארץ ישראל. הם לא מצפים לגאולה נסית, אלוהית. הם מביאים אותה.

תֶּחֱזַקְנָה יְדֵי כָל אַחֵינוּ הַמְחוֹנְנִים
עַפְרוֹת אַרְצֵנוּ בַּאֲשֶׁר הֵם שָׁם;
אַל יִפֹּל רוּחֲכֶם – עַלִּיזִים, מִתְרוֹנְנִים
בֹּאוּ שְׁכֶם אֶחָד לְעֶזְרַת הָעָם!

כך פותח ביאליק את שירו. מי מחונן עפרות ארצנו? אחינו, העולים, החלוצים. במו ידיהם. בעשר אצבעותיהם. והוא מסיים את השיר במילים, המגיבות לקטנות האמונה של הבזים לאותם חלוצים, שממירים את החזון המשיחי של גאולה מן השמים בעבודה יומיומית קשה של בניין ארץ:

מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת? הַבּוּז לַמִּתְלוֹצְצִים!
מַלְּטוּ אֶת עַמְּכֶם וְאִתִּים עֲשׂוּ –
עַד נִשְׁמַע מֵרָאשֵׁי הֶהָרִים מִתְפּוֹצְצִים
קוֹלוֹת אֲדֹנָי הַקֹּרְאִים: עֲלוּ!

קולות ה` ישמעו מתוך המעשה הריאלי, החלוצי, של הציונות המעשית, המיישבת את ארץ ישראל, הבונה מדינה בדרך, המייסדת חברת מופת; קול ה` יעלה מראשי ההרים שיתפוצצו מעבודת האתים. קול אדוני העולה מראשי ההרים יקרא לעם היהודי כולו לעלות, בעקבות החלוצים.

השיר הזה היה להמנונה של תנועת העבודה. במשך עשרות שנים, בכינוסי תנועת העבודה לגווניה השונים, עמד הקהל לשירת שלושה המנונים: ההמנון הלאומי – "התקווה", המשותף לכל הציונים, מכל הזרמים ומיועד להיות המנונו של העם היהודי כולו. המנון המעמד – "האינטרנציונל", המשותף למעמד הפועלים בכל הארצות, בני כל הלאומים. ו"ברְכַּת עָם" או כפי שכונה - "תֶּחֱזַקְנָה", המייחד את התנועה שנשאה על שכמה את המשימה להגשים את חזון הנביאים ולחונן את עפרות ארצנו.

ובשיר הזה, מוסר ביאליק ד"ש מנבואתו של הושע:
הַיּוֹרְדִים כַּטַּל לְיִשְׂרָאֵל וּמְשׁוֹבְבִים
נַפְשׁוֹ הַנִּלְאָה, הַשּׂוּמָה בַכָּף.

בשירו של ביאליק, לא אלוהים מבטיח "אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל", אלא החלוצים, המקיימים את "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל" בשיבתם למולדת, לשפה העברית ולהקמת ריבונות יהודית – הם הם הַיּוֹרְדִים כַּטַּל לְיִשְׂרָאֵל, והם הם המחוללים את השינוי העמוק בעם היהודי וּמְשׁוֹבְבִים
נַפְשׁוֹ הַנִּלְאָה, הַשּׂוּמָה בַכָּף.