בא יום ה כי קרוב - יואל ב | מני גל

מאת: מני גל photosearch ת.פרסום: 11/12/16
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

יום ה` הוא מוטיב מוכר בנבואה. נזכיר כמה נביאים שדיברו על יום זה. האם כולם התכוונו לאותו דבר? לא ברור... אין ספק שנביאים מוקדמים סיפקו השראה בעניין זה לאלה שבאו אחריהם:

יחזקאל ל` 2: כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה:  הֵילִילוּ, הָהּ לַיּוֹם, כִּי קָרוֹב יוֹם, וְקָרוֹב יוֹם לַיהוָה, יוֹם עָנָן, עֵת גּוֹיִם יִהְיֶה.

ישעיהו י"ג 6: הֵילִילוּ, כִּי קָרוֹב יוֹם יְהוָה; כְּשֹׁד מִשַּׁדַּי יָבוֹא. עַל כֵּן כָּל יָדַיִם תִּרְפֶּינָה, וְכָל לְבַב אֱנוֹשׁ יִמָּס.

צפניה א` 14: קָרוֹב יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל, קָרוֹב וּמַהֵר מְאֹד, קוֹל יוֹם יְהוָה, מַר צוֹרֵחַ שָׁם גִּבּוֹר. 

זכריה י"ד 7: וְהָיָה יוֹם אֶחָד, הוּא יִוָּדַע לַיְהוָה, לֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה, וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב, יִהְיֶה אוֹר.

יום ה` הוא אירוע קוסמי. זמנו – אחרית הימים, אבל יתכן שהוא קרוב מאד... זה יום נורא ואיום, ומן הדין לפחד ממנו פחד גדול. את אירועי היום הזה יחולל האל, ועל כן הוא נקרא `יום ה`.

כאשר הנביאים מזהירים כי יום ה` קרב, הם מוסיפים וקוראים לעם לחזור בתשובה אל האל אשר נטשו. ההכרזה על בואו של היום הנורא היא הנשק האולטימטיבי, שנשלף כדי לזעזע את העם ולהביאו לחשבון נפש.

וכך אומר יואל בפרקנו:

תִּקְעוּ שׁוֹפָר בְּצִיּוֹן, וְהָרִיעוּ בְּהַר קָדְשִׁי. יִרְגְּזוּ כֹּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, כִּי בָא יוֹם יְהוָה, כִּי קָרוֹב!

התקיעה בשופר נועדה להתריע ולהכין את הלבבות לקראת האירוע הגדול. אנו נזכרים במעמד הר סיני, שגם בו נשמע קול השופר, וגם הוא ליווה חרדה גדולה. ויואל מפרט ומתאר את אותו יום, כפי שהוא צופה אותו:

יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה, יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל, כְּשַׁחַר פָּרֻשׂ עַל הֶהָרִים, עַם רַב וְעָצוּם, כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָה מִן הָעוֹלָם, וְאַחֲרָיו לֹא יוֹסֵף עַד שְׁנֵי דּוֹר וָדוֹר.

החושך והאפלה, הענן והערפל, הם מאפיינים של האירוע הקוסמי הזה, שבו השמש אינה זורחת כתמול שלשום. מוטיב זה מופיע, כאמור גם אצל זכריה – יום שהוא לא יום ולא לילה. אצל יואל הדברים מתחברים עם נחילי הארבה המשחירים את השמים ומסתירים את אור השמש.

כיצד נוצרה הנבואה הזאת? אחת האפשרויות היא הופעת נחילי הארבה, שכתגובה עליה מחבר יואל את נבואתו-קינתו, כאשר הוא נזכר ומשתמש במוטיבים המסורתיים של נבואות יום ה`. יואל, שחווה בפועל את מכת הארבה הנוראה, אולי האמין וראה בה את יום ה`, שהגיע. זה, כמובן, הסבר אחד מיני רבים לפסוקי פרק זה ביואל.

לְפָנָיו אָכְלָה אֵשׁ, וְאַחֲרָיו תְּלַהֵט לֶהָבָה, כְּגַן עֵדֶן הָאָרֶץ לְפָנָיו, וְאַחֲרָיו מִדְבַּר שְׁמָמָה, וְגַם פְּלֵיטָה לֹא הָיְתָה לּוֹ.

כיצד מתקשר הארבה לאש וללהבה? שתי אפשרויות להסבר: האחת – שאריות הצמחים המכורסמים על ידי הארבה מתייבשות, ועל כן הן עולות באש בקלות רבה. השניה – האש שמבעירים האיכרים בשדות, כדי להבריח את הארבה, יוצאת משליטה, והיא אוכלת במרחבי הארץ.

כְּמַרְאֵה סוּסִים מַרְאֵהוּ, וּכְפָרָשִׁים כֵּן יְרוּצוּן. כְּקוֹל מַרְכָּבוֹת עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים יְרַקֵּדוּן, כְּקוֹל לַהַב אֵשׁ אֹכְלָה קָשׁ, כְּעַם עָצוּם, עֱרוּךְ מִלְחָמָה. כְּגִבּוֹרִים יְרֻצוּן, כְּאַנְשֵׁי מִלְחָמָה יַעֲלוּ חוֹמָה... בָּעִיר יָשֹׁקּוּ בַּחוֹמָה, יְרֻצוּן בַּבָּתִּים, יַעֲלוּ בְּעַד הַחַלּוֹנִים, יָבֹאוּ כַּגַּנָּב.

יואל מדמה את הארבה לצבא מלחמה אדיר השוטף את הארץ במרכבות סוסיו, מבעיר באש את יבולי השדות, עולה בחומות הערים, פורץ לבתים וחומס הכל. למרות שהארבה אינו תוקף את בני האדם כמו חיילי האויב, נזקיו מביאים הרס לא פחות – רעב, מגפות ומוות, הרס ישובים וגוויעת צמחיית הארץ וחיות הבר שלה.

יואל מתחבר שוב לדימוי הפנטסטי של יום ה`:

לְפָנָיו רָגְזָה אֶרֶץ, רָעֲשׁוּ שָׁמָיִם, שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ, וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם.

ובשעה קטסטרופלית זו יש משמעות מיוחדת לקריאה לעם לחזור בתשובה אמונית:

וְגַם עַתָּה, נְאֻם יְהוָה, שֻׁבוּ עָדַי בְּכָל לְבַבְכֶם, וּבְצוֹם וּבְבְכִי וּבְמִסְפֵּדוְקִרְעוּ לְבַבְכֶם, וְאַל בִּגְדֵיכֶם, וְשׁוּבוּ אֶל יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד, וְנִחָם עַל הָרָעָה

יואל קורא לתשובה מלאה ומתכוונת. קריעת הלב במקום קריעת הבגד היא הביטוי העמוק לחזרה בתשובה. האם זה לא מאוחר מדי? אם יום ה` של יואל הוא אסון נחילי הארבה – למרות הסבל הרב שהוא מסב לארץ וליושביה, עוד יבואו ימים טובים יותר, ומי שישרוד את הרעב הנורא שיביא הארבה עמו, עוד יזכה לראות את הארבה נעלם, את הגשם יורד, ואת הצמחיה מתחדשת לאיטה. וכמו שאלוהים הוא שהביא את הארבה על הארץ, אלוהים הוא שירפא את השדות, את העדרים ואת בני האדם.

 נאה לצרף כאן את פיוטו המפורסם של יניי, אחד הפיוטים הנועלים את סדר פסח. יניי, בן המאה ה-5-6 בארץ ישראל, בוודאי הכיר את המקורות בנביאים, כאשר כתב את `קרב יום`:

קָרֵב יוֹם, קָרֵב יוֹם

אֲשֶׁר הוּא לֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה

רָם הוֹדַע, הוֹדַע, הוֹדַע

כִּי לְךָ יוֹם אַף לְךָ לַיְלָה.

 שׁוֹמְרִים הַפְקֵד, הַפְקֵד לְעִירְךָ

כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה

תָּאִיר, תָּאִיר, תָּאִיר, תָּאִיר

כְּאוֹר יוֹם חֶשְׁכַת לַיְלָה.