יום ה' - יואל ב |דודו פלמה

מאת: דודו פלמה, הציור דלקרואה מות סרדאניפל. ת.פרסום: 11/12/16
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 

א תִּקְעוּ שׁוֹפָר בְּצִיּוֹן וְהָרִיעוּ בְּהַר קָדְשִׁי. יִרְגְּזוּ כֹּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ: כִּי בָא יוֹם יְהוָה כִּי קָרוֹב. ב יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה, יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל, כְּשַׁחַר פָּרֻשׂ עַל הֶהָרִים; עַם רַב וְעָצוּם כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָה מִן הָעוֹלָם, וְאַחֲרָיו לֹא יוֹסֵף עַד שְׁנֵי דּוֹר וָדוֹר.

*****

"בית הקברות הוא גן החיות של המתים. הם כלואים שם בפנים." ארי דה לוקה "הר אדוני"

*****

הגברים שעמדו סביב למשיח גולדברג הוציאו שבטים רעננים והחלו להכות על גבם בצליפות קצובות. לאחדים מהם היו תלויים לצווארם קמיעות קטנים ועליהם חקוקים שמות של קדושים מתים. הקמיעות היטלטלו לקצב השירה הפראי והדם הניגר הלך וכיסה על השמות הקדושים. קולו של משיח גולדברג עלה ופילח את המדבר העצום- "חיזרו בתשובה יהודים, כי בא יום אדוני כי קרוב. יום חושך ואפלה, יום ענן וערפל". להקת גמלי בר נחרדה מהצרחה הנוקבת, ונמלטה בדהרה לכיוון ים המוות. 

משיח גולדברג ניער את התמונה בראשו והצביע באצבעות מעוקלות על ההרים שקרסו בעייפות מסביבם. "סדום ועמורה", זעק נרעש, "זה יהיה גם סופנו שלנו, חמת אפו של השם כאש אוכלת, אדם ובהמה יחדיו. גורו מנקמת השם, חיזרו בתשובה יהודים, כי בא יום אדוני". 

הנשים במרחק, פרצו ביבבה, התנפלו ארצה והתפלשו באבק הדק, כשהן שורטות את פניהן בציפורנים מזוהמות. "אש אלוהים, ברוך אתה אדוני אלוהים המציל עמו הקדוש באש אוכלת. ברוך אתה וברוך שמך". משיח גולדברג ניתר מרגל לרגל כמו ילד, צחק צחוק גדול ונפל חולם אל האבק הלבן של הדרך. 

תמונתו מקפיאת הדם של הצייר דלקרואה, שמבליחה עכשיו כמו תקליט סדוק שחוזר על עצמו בניבכי מוחו השרוט של משיח גולדברג, צוירה בשיא התמכרותו של האמן לעיסוק בנושאים של פסימיות ומוות, לחיפוש אחר דמויות שגורלן נחרץ. סגנונו שעבר ליטוש והכנה הגיע לדרגה של בשלות ויכולת הבעה רחבת יריעה, יכולת עילאית לקשור בין אלימות לשלווה, בין צרחה לשקט, ליצירת איזון נכון בין טרוף לשליטה. כל אלה הגיעו עכשיו סוף סוף אל מקומם הנכון כאשר פרודות התמונה המתרוצצות מתאחדות בין רקמות מוחו המעלה עשן של משיח גולדברג. זרימת הצבע, האקורדים העזים של הגוונים, מהווים כעת ביצירה חלק בלתי נפרד מן המבע שנתן האמן להזיותיו שלו ושל משיח גולדברג. 

האלימות מתאזנת על ידי ניכור ממושטר, התנחשלות הבשרים, סערת החושים והצבע הפורצים בנדיבות מסרדנפלוס, לפותים במשטר הברזל של קומפוזיציה קפדנית שנוסחה ביד יוצר גאון. עיצוב מעביר משמעות. תמיד. משיח גולדברג החולם שרט בציפורניים קשות את ראשו עד זוב דם כשהוא מייבב ומתאמץ לסלק משם את השליט המסופוטמי המטורף, משלא עלה הדבר בידו ויתר והמשיך לחלום כשהוא עייף ומיואש.

משיח גולדברג התהפך על מיטתו הקשה במוסד לחולי רוח בכרמל, צחק בשנתו ומלמל בטרוף, "שיש... אל תגידו... מים... מים...חווה...המיסטיקנים...הסינים...", אחר פרץ בבכי גדול והוסיף, "אלוהים, כמה שאני אוהב אותך, אלוהים, כמה שאני אוהב"... (מתוך "משיח גולדברג" ספר בכתובים)
---------------------------------------------

הציור: מותו של סארדאנאפאלוס, של איז`ן דלקרואה. 
סארדאנאפאלוס (אשורבניפל), העלה את ארמונו בלהבות, באקט של טירוף, בעת שעירו נינוה הייתה תחת מצור, הורה להרוג ולהרוס הכל. גישתו הייתה שאם יהרגו אותו אז הוא ייקח את כולם עמו.