הארבה ואחרית הימים - יואל ג' | מיכאל פדידה

מאת: מיכאל פדידה ת.פרסום: 12/12/16
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

על נקלה ניתן לראות שספר יואל מחולק לשני חלקים: פרקים א - ב ופרקים ג - ד. מה הקשר בין שני החלקים? נראה לי שהאסון של פגע הארבה היה כה דרמטי שהוא עורר בלב הנביא והחווים את האסון אוירה של קץ הימים: "אהה ליום כי קרוב יום ה` " – א, טו.

התיאור של פגעי הארבה הוא כה מרשים שהקורא שומע במו אוזניו את רעש הגיזום של הארבה שמכלה במהירות הבזק כל חלקה טובה ואת הצומח ורואה איך בבת אחת שמיכות הארבה מכסות את עין השמש.

מעניין שאין הנביא רואה בנזקים של הארבה עונש על התנהגות רעה, אלא רואה בהם מכת טבע. החיסול של מקורות המזון מביא את האנשים לקיים תענית ולהתחנן לפני האל שיציל אותם, כי הם רואים במכה מעין שדר מאלהים שחטאו באיזשהו אופן, אם כי לא בחטא מוגדר.

כאמור, מכת הארבה שפקדה את הארץ הייתה כה דרמטית, שהנביא ראה בה פרוטוטיפ של אחרית הימים: כל העמים שפגעו בעם ישראל יישפטו בירושלים ודינם ייחרץ. לעומת זאת, עם ישראל המפוזר בכל קצווי תבל ישוב לחיות חיי שלווה ושפע בארץ: "ויהודה לעולם תשב וירושלים לדור ודור".

פרשנים עמדו על ביטויים לשוניים דומים שמופיעים בשני החלקים ומעניקים אחדות לספר יואל. הנה כמה דוגמאות:

-       במכת הארבה: "שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נוגהם"  וגם באחרית הימים: "שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נוגהם".

-       במכת הארבה: "כגן עדן הארץ לפניו ואחריו מדבר שממה" ובאחרית הימים: "מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה".

-       במכת הארבה: " [הארבה] עם רב ועצום" ובאחרית הימים: "המונים המונים בעמק החרוץ".

-       בתום מכת הארבה: "ומלאו הגרנות בר והשיקו היקבים תירוש ויצהר" ובאחרית הימים: "יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב".

מכת הארבה תיעלם בסופו של דבר ויהיה שפע שיפצה על נזקי הארבה. אולם באחרית הימים, אלהים יבוא חשבון עם כל העמים שהגלו את העם מארצו, מכרו מבניו לעבדים וגזלו את אדמתו ואת רכושו. עם ישראל ישיב מידה כנגד מידה לאויביו וימכור לעבדים את הבנים והבנות של העמים שנגשו בו.

בניגוד לנבואת אחרית הימים של ישעיהו שהייתה אוניברסאלית, נבואתו של יואל מבטיחה שלום ושלוה רק לעם ישראל. יואל הכיר את נבואת ישעיהו בנדון. אנו למדים זאת מהפסוק: "כתו אתיכם לחרבות ומזמרותיכם לרמחים" המכוון לגויים והוא היפוכו של הפסוק של ישעיהו: "וכיתתו חרבותם לאתים וחנינותיהם למזמרות", המתייחס לכל העמים.