למה לשפוך? - יואל פרק ג' |מני גל

מאת: מני גל, התמונה photosearch - Yacutsk shamans old illustration. Created by Adam after De Rechberg, published on Le Tour du Monde, Paris, 1860 k10789019 Foto search Stock Photography Photograph Royalty Free ת.פרסום: 12/12/16
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

בפיסקה קצרה בת חמישה פסוקים ממשיך יואל לתאר את יום ה` – זאת הפעם ללא ארבה, אבל מלווה באפקטים פירוטכניים מדליקים. יואל אולי מצפה שחמישה פסוקים אלה ייקראו בזריזות, והוא יוכל ללכת הביתה לנוח, אבל אנו נקשה קושיות, כמו שאנו יודעים לעשות:

וְהָיָה אַחֲרֵי כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ...

`אחרי כן` – אחרי הכל, באחרית הימים.

`אשפוך את רוחי` – מזכיר לי, משום מה, את `שפוך חמתך`, מה שאלוהים עשה פעמים רבות בהיסטוריה המתוארת ע"י התנ"ך. הנה, ביחזקאל ל"ו אומר אלוהים: ` וָאֶשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם`, אבל כמה פסוקים מאוחר יותר – ` נָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ, וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם, וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר, וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם, וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ, וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם`. את החֵמָה שופך אלוהים של יחזקאל על עמו, בעוד שאת הרוח החדשה הוא נותן בקרבם. כדי לתת רוח חדשה יש ליצור אוירה של פיוס וסליחה, קרבה ואופטימיות. מה יש לו, לאלוהים של יואל, שגם את הרוח הוא שופך? האם הוא נעשה קצר רוח ונעדר סבלנות, או שמא אין בו אמון ביכולת של העם לקלוט את הרוח החדשה מתוך כוונה ונכונות?

ומה תהיה התוצאה של אותה שפיכה חפוזה? פרץ של נבואה, חלומות וחזיונות נבואיים – והמשותף לכל אלה הוא אבדן שליטה עצמית. השרוי בהתקף נבואי אינו מפעיל בקרה, תבונה, שיקול דעת או רצון. זה גדול עליו.

זו אחרית הימים? זה יום ה`?

כשאני חושב על יכולתה של האנושות להתקדם אבולוציונית לתובנות חדשות, למוסר משופר יותר ולארגון חברתי צודק יותר, מה שקרוי `תיקון עולם`, אני מתבסס על התקווה שהתבונה, שיקול הדעת, האינטואיציה המבוססת על הניסיון האישי, שהחשיבה העצמאית – יובילו לכך. מה שיואל מתאר הוא הפוך לחלוטין. השליטה המוחלטת היא של אלוהים, ואילו בני האדם מופעלים על ידו, ואינם לוקחים חלק פעיל ומעורב בתיקון העולם.

האדם יהיה שחקן זוטר בדרמה הגדולה של יום ה`:

וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, דָּם וָאֵשׁ וְתִימֲרוֹת עָשָׁן. הַשֶּׁמֶשׁ יֵהָפֵךְ לְחֹשֶׁךְ, וְהַיָּרֵחַ לְדָם לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא.

זה יהיה יום הדין, שבו אלה שמכירים באלוהים ובסמכותו יינצלו מגזר דין נורא.

ובזאת סיימנו, חברים! יש לכם הערות, הצעות, הסתייגויות? שמרו אותן לעצמכם. איש לא שאל לדעתכם!