עכבר מציון שאג! - יואל פרק ד' | מני גל

מאת: מני גל התמונה photosearch ת.פרסום: 13/12/16
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

בקוראי את פרק ד` ביואל אני נזכר, משום מה, בפרק ב` בישעיהו. שניהם מדברים על אחרית הימים, ועל גאולת עם ישראל, וישנם גם פסוקים מישעיהו, המצוטטים בוריאציות שונות על ידי יואל, אך מלבד כל אלה – רב השוני בין הנבואות.

וכך אומר ישעיהו:

ב וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. ג וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ: לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְהוָה, אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו: כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר יְהוָה מִירוּשָׁלִָם. ד וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים; וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת. לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה. ה בֵּית יַעֲקֹב, לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר יְהוָה... י בּוֹא בַצּוּר, וְהִטָּמֵן בֶּעָפָר, מִפְּנֵי פַּחַד יְהוָה, וּמֵהֲדַר גְּאֹנוֹ. יא עֵינֵי גַּבְהוּת אָדָם, שָׁפֵל, וְשַׁח, רוּם אֲנָשִׁים; וְנִשְׂגַּב יְהוָה לְבַדּוֹ, בַּיּוֹם הַהוּא. יב כִּי יוֹם לַיהוָה צְבָאוֹת, עַל כָּל גֵּאֶה וָרָם; וְעַל כָּל נִשָּׂא וְשָׁפֵל... יז וְשַׁח גַּבְהוּת הָאָדָם, וְשָׁפֵל רוּם אֲנָשִׁים; וְנִשְׂגַּב יְהוָה לְבַדּוֹ, בַּיּוֹם הַהוּא. יח וְהָאֱלִילִים, כָּלִיל יַחֲלֹף. יט וּבָאוּ בִּמְעָרוֹת צֻרִים וּבִמְחִלּוֹת עָפָר מִפְּנֵי פַּחַד יְהוָה וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ, בְּקוּמוֹ לַעֲרֹץ הָאָרֶץ. כ בַּיּוֹם הַהוּא יַשְׁלִיךְ הָאָדָם אֵת אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וְאֵת אֱלִילֵי זְהָבוֹ, אֲשֶׁר עָשׂוּ לוֹ לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת, לַחְפֹּר פֵּרוֹת וְלָעֲטַלֵּפִים. כא לָבוֹא בְּנִקְרוֹת הַצֻּרִים וּבִסְעִפֵי הַסְּלָעִים מִפְּנֵי פַּחַד יְהוָה וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ, בְּקוּמוֹ לַעֲרֹץ הָאָרֶץ. כב חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם, אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ: כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא?

המהפך הגדול שיתרחש באחרית הימים, על פי ישעיהו, הוא המהפך האמוני שיתרחש גם בעם ישראל וגם בגויים. ההכרה בגדלותו של ה` ובאפסותו של האדם ושל הפסילים יצירי ידיו תחולל אחדות גדולה בעולם. עיני כל יהיו נשואות לכיוון ירושלים ומקדשה, המייצגים את האל היחיד, האל של כולם. וכתוצאה מאחדות זו - שלום ישרור בעולם. רק ברמז נזכרת עוצמתו של ה`, בקומו לערוץ את הארץ.

ואילו יואל מקדים לאוטופיה העתידנית הזאת פרק דרמטי ואלים:

וְקִבַּצְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם, וְהוֹרַדְתִּים אֶל עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט, וְנִשְׁפַּטְתִּי עִמָּם שָׁם עַל עַמִּי וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר פִּזְּרוּ בַגּוֹיִם, וְאֶת אַרְצִי חִלֵּקוּ.

עמק יהושפט, עם סמליות שמו, יהיה האתר בו יקבץ ה` את כל העמים שפגעו בעם ישראל, וישפוט אותם.

הַגְּמוּל אַתֶּם מְשַׁלְּמִים עָלָי, וְאִם גֹּמְלִים אַתֶּם עָלַי, קַל מְהֵרָה אָשִׁיב גְּמֻלְכֶם בְּרֹאשְׁכֶם.

ה` בא חשבון עם העמים, שהביאו חורבן על ארץ ישראל. הוא ישלם להם כגמולם על מעשיהם. יואל אינו מזכיר כאן את הצהרות הנביאים, שאויבי ישראל היו מטה זעמו של ה`. חלק משמעותי זה במשוואת היחסים בין ה` לבין ישראל ואויביה – חסר כאן. החשבון הקשה שבין עם ישראל לאויביו – מובן. פחות מובנת הציפיה של העם, המבוטאת על ידי יואל, שאותו אל שלהם, שהביא עליהם בזעמו את כל האויבים האלה, ישנה כיוון, יגאל את עם ישראל וישיבו לארצו, ואילו בגויים – הוא יתנקם.

הנקמה בגויים תהיה פיסית ואלימה, ולא במקרה מזכיר `מצודת דוד` בפירושו לפרק זה את מלחמות גוג ומגוג מספר יחזקאל:

קִרְאוּ זֹאת בַּגּוֹיִם, קַדְּשׁוּ מִלְחָמָה, הָעִירוּ הַגִּבּוֹרִים, יִגְּשׁוּ, יַעֲלוּ כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה!

כֹּתּוּ אִתֵּיכֶם לַחֲרָבוֹת, וּמַזְמְרֹתֵיכֶם לִרְמָחִים, הַחַלָּשׁ יֹאמַר: גִּבּוֹר אָנִי.

הנמענים של קריאות התגרות אלה אינם ברורים. יתכן, שכמו בחזון גוג ומגוג, תהיה שם יד כל בכל, והכל בחסות ההפקה מלמעלה.

עוּשׁוּ וָבֹאוּ, כָל הַגּוֹיִם מִסָּבִיב, וְנִקְבָּצוּ שָׁמָּה, הַנְחַת יְהוָה גִּבּוֹרֶיךָ. יֵעוֹרוּ וְיַעֲלוּ הַגּוֹיִם אֶל עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט, כִּי שָׁם אֵשֵׁב לִשְׁפֹּט אֶת כָּל הַגּוֹיִם מִסָּבִיב.

חזון אפוקליפטי אינו צריך להיות מפורט וריאלי. מה ימשוך את כל צבאות הגויים אל ארץ ישראל? האם יילחמו זה בזה? האם עם ישראל ייקח חלק בסמאטוחה? ומדוע יקרה הדבר בארץ ישראל דוקא? הלא ידוע כי ההכרעות הגדולות בין מעצמות האזור התרחשו בארצות אחרות. ממש מיותר לענות על השאלות האלה. זו פנטסיה, ואין לחפש בה היגיון, או מהלך אירועים מציאותי.

וכדי להתרחק עוד יותר מהריאליה, עובר יואל לתאר את האפוקליפסה במטאפורות שיריות:

שִׁלְחוּ מַגָּל, כִּי בָשַׁל קָצִיר! בֹּאוּ, רְדוּ, כִּי מָלְאָה גַּת, הֵשִׁיקוּ הַיְקָבִים, כִּי רַבָּה רָעָתָם.

יואל בוזק עוד תבלין נוסף לתבשיל – אפקטים קוסמיים:

שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ, וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם.

וכאקורד מסיים למופע – האריה של מטרו גולדווין מאייר! נזכור, זה האל שעד כה נודע כאל החסות של העם הקטנטן כעכבר, שרעד למשמע שאגותיהם של הכוחות הגדולים באמת.

וַיהוָה מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג, וּמִירוּשָׁלִַם יִתֵּן קוֹלוֹ, וְרָעֲשׁוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וַיהוָה מַחֲסֶה לְעַמּוֹ, וּמָעוֹז לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.

מעניין איך היו מגיבים הבבלים שלאחר החרבת יהודה, למשמע נבואתו זו של יואל.

ואם אצל ישעיהו ינהרו הגויים אל הר ה` בציון, כי כל העולם יכיר בגדולתו, הרי יואל בוחר באופציה האחרת, השונה כל כך:

וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן, הַר קָדְשִׁי, וְהָיְתָה יְרוּשָׁלִַם קֹדֶשׁ, וְזָרִים לֹא יַעַבְרוּ בָהּ עוֹד.