השגרה של השאננים בציון - עמוס פרק ו' | מני גל

מאת: מני גל, התמונה 123RF , חלון זכוכית מצויירת בקתדרלת נוטרה דם בפריז ת.פרסום: 21/12/16
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

עמוס נושא דבריו על ממלכות ישראל ויהודה כאחת. עיקר המסר של נבואתו הוא הניגוד החריף בין תחושת השאננות והביטחון של עם ישראל, היושב על אדמתו, לבין החורבן הצפוי לשתי הממלכות בעוד זמן לא רחוק.

נתחיל בתיאור המצב בהווה של אותם ימים, על פי דבריו של עמוס:

הוֹי הַשַּׁאֲנַנִּים בְּצִיּוֹן, וְהַבֹּטְחִים בְּהַר שֹׁמְרוֹן, נְקֻבֵי רֵאשִׁית הַגּוֹיִם, וּבָאוּ לָהֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל.

שאננות – תחושת שקט וביטחון, ללא דאגות. זה מצבה של ציון, היא יהודה. גם בהר שומרון תחושת הביטחון שלטת. בני ישראל רואים עצמם `ראשית הגויים`, הראשונים במעלה בין העמים.

הַמְנַדִּים לְיוֹם רָע, וַתַּגִּישׁוּן שֶׁבֶת חָמָס.

שאננות מובילה לעיוורון כלפי ההשלכות של מעשיך. מה כבר יכול להשתבש? עמוס מבחין בחברה הישראלית-יהודאית מגמות הרסניות, שתבאנה בעתיד לחולשה ולחשיפה לתוקפנות של זרים.

הַשֹּׁכְבִים עַל מִטּוֹת שֵׁן, וּסְרֻחִים עַל עַרְשׂוֹתָם, וְאֹכְלִים כָּרִים מִצֹּאן, וַעֲגָלִים מִתּוֹךְ מַרְבֵּק.

עמוס מצייר לנו תמונה של תרבות פאר, חמדנות, ראווה ועצלות. מיטות שן הן מיטות עץ מעוטרות בגילופי שן – אחד מסמלי העושר של אותם ימים. המנהג לפרוש על אותן מיטות סדינים ענקיים, שלהם `סרח-עודף` מכל צד, הוא מנהג של ראווה לשם רושם בלבד. שוכבים וסרוחים ואוכלים – בעת ובעונה אחת? כלומר – אוכלים תוך שכיבה על מיטות, כשמשרתים משמשים אותם? והאוכל – כרים, כבשים ואילים שמנים, שפוטמו במרבק.

הַפֹּרְטִים עַל פִּי הַנָּבֶל, כְּדָוִיד חָשְׁבוּ לָהֶם כְּלֵי שִׁיר.

החאפלות של אנשי שומרון וירושלים מלוות בכלי נגינה. הם משווים את איכות נגינתם לזו של דוד המלך, אך אנו יודעים כי דוד זימר שירי תהילה לאל, בעוד שדבר מזה אינו מצוי בנגינתם של אותם עשירים.

הַשֹּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן, וְרֵאשִׁית שְׁמָנִים יִמְשָׁחוּ, וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף.

מה היו אותם מזרקי יין? יש הסבורים שאלה היו כדים בעלי שתי זרבוביות ארוכות, לשימוש של שתיה בחברה. באמצעות הזרבוביות הארוכות ניתן היה לזרוק יין מהכד אל פיותיהם של שני אנשים בעת ובעונה אחת. זו אינה שתיה במידה, אלא התנהגות נהנתנית ומופקרת. ראשית השמנים הם השמנים המשובחים, והכוונה לא לשמן בישול או טיגון, כי אם לשמני בשמים ותמרוקים, מצרך יקר המציאות באותם ימים, שרק עשירי הארץ יכלו להרשות לעצמם. במצב של שכרות לא היה כל סיכוי שנבואות השבר של עמוס ישפיעו על אותם עשירים. הם פשוט התעלמו ממנו ומנביאים שכמותו.

 

האם תיאר עמוס מציאות? האם זו היתה שגרת חייו של העם היושב בציון ובשומרון? כמו בכל תקופה בהיסטוריה, גם בימי עמוס היתה הרווחה מנת חלקם של בני המעמד העליון, העשירים. בימי מלחמה סבלו הכל, אך בימי שלום יכול היה מעמד זה לנצל את אלה שמתחתיו ולחיות על חשבונם. אלה היו הימים של מלכות עוזיה ביהודה וירבעם בן יואש בישראל. בימיהם ישבו ישראל בשלווה על אדמתם, שכן עוזיהו (788-736) כבש את עמי הפלשתים שסבבו את ארץ יהודה, ירבעם בן יואש (790- 750) הרחיב את גבולות ממלכת ישראל, ועמי הסביבה העלו לישראל מס. אלה היו שלהי שנות השלווה, לפני שממלכת אשור החלה לכרסם במחוזות ארץ ישראל. מי היה מאמין שתוך שלושים שנה תהיה ממלכת ישראל כבר סיפור מן העבר...