בצהרי היום - עמוס ז' |דודו פלמה

מאת: כתיבה ועיבוד תמונה - דודו פלמה ת.פרסום: 22/12/16
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 לֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן נָבִיא אָנֹכִי: כִּי בוֹקֵר אָנֹכִי וּבוֹלֵס שִׁקְמִים.


*****

עמוס הוא אולי הנביא- קאובוי הראשון בעולם שמכריז על כך בראש חוצות. 
 הוא מתייצב באומץ מול אמציה, שמזמין אותו לברוח מן העיירה בעודו בחיים, ומטיח בו ללא מורא וללא משוא פנים "כי בוקר אנוכי ובולס שקמים". 
ואז הוא שולף ראשון ויורה... 

המעמד מזכיר את הסרט "בצהרי היום" עם גרי קופר. ואגב לדעתי גרי קופר יכול היה להיות ליהוק מצוין כנביא עמוס. ידיו מיובלות מבליסת שקמים, עונד בנדנה אדומה לצווארו. אדם קשוח ורך בעת ובעונה אחת. איש ישר ובעל עקרונות שאינו מתפשר עליהם. 

הנביא עמוס, גרי קופר ב’צהרי היום’, המפרי בוגרט ב’נץ ממלטה’. 
 קשוחים ועייפים, מצטלקים אך לא מוותרים, הם ממשיכים נאמנים לדרכם ונאמנים לבדידותם. יש בזה הוד פתטי ופגיע והרבה מאוד בדידות. 
 במשך הרבה שנים לאורך המאה העשרים הייתה זאת דמותו הנשאפת של הגבר. גבר המגיח מערפילי הפילם נואר ולאחר שהוא נאבק על חייו בקרב הירואי ומנצח, בסופו של דבר, הוא כושל ושב אל הערפילים המצטעפים ואובד ונעלם בחיקם הצמרי והלח.

בסוף הסרט ‘בצהרי היום’ קיין (גרי קופר) נותר לבדו, כאשר הרכבת, ועליה ארבעת הפושעים המבקשים את נפשו, מגיעה לרציף. הוא עומד מול הארבעה מותש ועייף, אך מתברר כי אישתו איימי (גרייס קלי) הקווייקרית הפציפיסטית, אשר כבר ישבה ברכבת בדרכה אל מחוץ לעיירה (לאחר שסברה בטעות כי בעלה עדיין מעורב ברומן עם אהובה ישנה בשם רמירז), ושמעה את קולות הקרב, החליטה להתייצב לצד בעלה. וכך כשהיא לוחמת עימו שכם אל שכם מצליח קיין להרוג את מבקשי נפשו. בסיום הקרב משליך קיין את כוכב השריף שלו אל הרצפה, ודורך עליו במגפו בבוז.

זוהי תמצית האמריקאיות התנ"כית במעיכת רגל ממוגפת אחת. 
 הלחימה ברעים עד הסוף (בעיקר שלהם אך לא תמיד), האישה הנאמנה שנטשה את המערכה ושבה ברגע האחרון להתייצב לצידו של הגיבור הבודד וביחד הם גוברים על הטינופת. הכל פשוט על גבול הפשטנות והכל בשחור לבן. ממש כפי שהאמריקאים תופסים את המציאות. בשחור ובלבן. 
 בעיקר בשחור נגד לבן.