חורבן וגאולה – סוף דבר; עמוס פרק ט'  | מני גל

מאת: כתיבה מני גל, ציור - יונה ארזי ת.פרסום: 26/12/16
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

הפרק הסוגר את ספר עמוס מכיל שלושה מהמסרים העיקריים שבנבואתו. לא כל המסרים משתלבים הגיונית אחד ברעהו. הסתירה הגדולה בין נבואת ההשמדה הטוטאלית של עם ישראל לבין ההצהרה על הסלקציה שיבצע אלוהים בין רשעים לצדיקים – סתירה זו יכולה להתבאר בכמה דרכים. אציג את עיקרי הדברים תחילה, ואצביע על הסתירה. לבסוף אנסה להציע כמה הסברים.

חזון ההשמדה הטוטאלית

א רָאִיתִי אֶת אֲדֹנָי נִצָּב עַל הַמִּזְבֵּחַ, וַיֹּאמֶר: הַךְ הַכַּפְתּוֹר, וְיִרְעֲשׁוּ הַסִּפִּים, וּבְצַעַם בְּרֹאשׁ כֻּלָּם, וְאַחֲרִיתָם בַּחֶרֶב אֶהֱרֹג, לֹא יָנוּס לָהֶם נָס, וְלֹא יִמָּלֵט לָהֶם פָּלִיט: ב אִם יַחְתְּרוּ בִשְׁאוֹל - מִשָּׁם יָדִי תִקָּחֵם, וְאִם יַעֲלוּ הַשָּׁמַיִם - מִשָּׁם אוֹרִידֵם :ג וְאִם יֵחָבְאוּ בְּרֹאשׁ הַכַּרְמֶל - מִשָּׁם אֲחַפֵּשׂ וּלְקַחְתִּים, וְאִם יִסָּתְרוּ מִנֶּגֶד עֵינַי בְּקַרְקַע הַיָּם - מִשָּׁם אֲצַוֶּה אֶת הַנָּחָשׁ וּנְשָׁכָם: ד וְאִם יֵלְכוּ בַשְּׁבִי לִפְנֵי אֹיבֵיהֶם - מִשָּׁם אֲצַוֶּה אֶת הַחֶרֶב וַהֲרָגָתַם, וְשַׂמְתִּי עֵינִי עֲלֵיהֶם לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה.

תשע פעמים (!), בנוסחים שונים, חוזר האל ומכריז כי ההשמדה תהיה גורפת-כל. איש לא יימלט מזעם ה`. האל ירדוף את הניצולים מהאסונות שיפיל עליהם, ולא ישאיר מהם שריד.

אופציית ההשמדה הסלקטיבית

ח הִנֵּה עֵינֵי אֲדֹנָי יְהוִה בַּמַּמְלָכָה הַחַטָּאָה, וְהִשְׁמַדְתִּי אֹתָהּ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, אֶפֶס כִּי לֹא הַשְׁמֵיד אַשְׁמִיד אֶת בֵּית יַעֲקֹב, נְאֻם יְהוָה: ט כִּי הִנֵּה אָנֹכִי מְצַוֶּה, וַהֲנִעוֹתִי בְכָל הַגּוֹיִם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר יִנּוֹעַ בַּכְּבָרָה, וְלֹא יִפּוֹל צְרוֹר אָרֶץ: י בַּחֶרֶב יָמוּתוּ כֹּל חַטָּאֵי עַמִּי, הָאֹמְרִים: לֹא תַגִּישׁ וְתַקְדִּים בַּעֲדֵינוּ הָרָעָה.

הנבואה מתייחסת להשמדה ספציפית של הממלכה (של בית המלוכה? של העצמאות המדינית?). אלוהים יימנע מהשמדה של `בית יעקב`, כלומר של העם. במקום השמדה טוטאלית תתבצע סלקציה: העם יצא לגלות, ומצוקות המלחמות, ההגליה והנדודים ללא בית בנכר ישמידו את החוטאים, אבל, כמו בכברה, ה`צרורות`, כלומר הצדיקים, לא יפלו ארצה, לא יושמדו.

אין ספק כי פסוקים אלה סותרים הגיונית את הדברים המוחלטים שנאמרו בתחילת הפרק.

המסר השלישי יכול להתאים רק לאופציית הסלקציה, אחרת לא יהיה לו, לאל, את מי לגאול.

גאולת שרידי העם באחרית הימים

יא בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת, וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן, וַהֲרִסֹתָיו אָקִים, וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם : יב לְמַעַן יִירְשׁוּ אֶת שְׁאֵרִית אֱדוֹם וְכָל הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם, נְאֻם יְהוָה עֹשֶׂה זֹּאת. יג הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם יְהוָה, וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר, וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע, וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס, וְכָל הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה : יד וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת, וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים, וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם, וְעָשׂוּ גַנּוֹת, וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם: טו וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם, וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם, אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם, אָמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.

תמונת הגאולה עשירה ומגוונת: עם ישראל ישוב לארצו, יבנה את הערים החרבות, יחדש את החקלאות ויחיה חיים טובים. האל יקומם את מלכות בית-דוד, שתתקיים לעד. מלכות זו תירש את ארצות אויביה המסורתיים (אדום היא רק הסמל). הארץ תשוב ותפרח, ויבוליה יהיו טובים מבעבר. הטבע כולו ישתף פעולה עם מעשה הגאולה בטפטופי עסיס והתמוגגויות, יהיו אשר יהיו. זאת הפעם יֵשְׁבוּ ישראל בארצם לנצח, כי זו הארץ שנתן להם אלוהים.

כל הטוב הזה לא יכול להתקיים, אם אלוהים ישמיד את כל העם, כי אין שום רמז לאפשרות שהאל יבחר לו עם חדש.

כיצד נסביר את הסתירה שתוארה כאן?

הסבר ראשון: נבואת ההשמדה הטוטאלית מיועדת להנהגה ולאצולה החוטאת של ממלכת ישראל, ולא לעם. העם יסונן בתהליך החורבן, הכיבוש והגלות. אני מתקשה לראות בנבואה כזאת חזון מציאותי. ההיסטוריה מוכיחה חזור והוכח, כי כשחוטבים עצים, השבבים שעפים אינם דוקא הרשעים...

הסבר שני: ההשמדה הגורפת מיועדת לישראל, בעוד שיהודה תישפט בחומרה מופחתת. הרמז לאפשרות זו – הכינון מחדש של מלכות בית דוד. העם יתחדש משרידי היהודאים. הסבר זה אינו מקובל עלי, משום שאם לכך התכוון הנביא, היה אומר זאת במילים ברורות יותר. ההתייחסות לבית-דוד היא, לדעתי, תוספת מאוחרת של עורך.

הסבר שלישי: נבואת ההשמדה הטוטאלית היא פרץ זעם של אל כועס, כשמיד לאחריה עושה האל `רגע, חושבים` ומשנה את התחזית. אם זה ההסבר הנכון, הרי שעמוס משווק את אלוהים שיווק גרוע ביותר. שוב מתגלה לפנינו אל בלתי צפוי לחלוטין.

הסבר רביעי: נבואת החורבן והשמד המוחלטים נועדה להפחיד את העם ולהביאו לחזרה בתשובה ברגע הלפני אחרון. הסבר זה דחוק ביותר משתי סיבות: א. דבר לא נאמר על אופציית החזרה בתשובה ועל האפשרות שהאל יתחרט ברגע האחרון. ב. נבואת הגאולה אינה מופיעה כאן `בתנאי`, אלא כחזון בטוח לעתיד.

ארבעה הסברים אלה אינם עבורי מבחן רב-ברירה, ועל כן אני פטור מלבחור את ההסבר הפחות גרוע מבין כולם.

ומה חסר?

שוב, כמו בהרבה נבואות חורבן וגאולה, לא מוטלת שום אחריות על העם. הכל יתבצע על ידי אלוהים, שיחליט להעניש, ואחר יחזור בו, אבל לא נראה שמידת צדיקותם של בני העם תשפיע עליו. מהלך יותר הגיוני של נבואת חורבן וגאולה יבשר על האסון הקרב, יודיע אם עדיין ניתן לבטל את רוע הגזירה, וְיַתְנֶה את הגאולה לעתיד לבוא בחזרה בתשובה של העם. כל כך פשוט...