יָשׁוּב בְּרֹאשֶׁךָ - עובדיה | אורי הייטנר

מאת: אורי הייטנר photosearch ת.פרסום: 27/12/16
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

עובדיה הוא ספר בעל פרק אחד, על נביא בעל נבואה אחת, או סביר יותר להניח – נביא שרק נבואה אחת שלו נשתמרה והתקדשה.

כבר ראינו אצל נביאים אחרים נבואות על עמי האזור, אולם עיקר נבואתם כוונה לעם ישראל. חזון עובדיה – כולו מכוון החוצה, לאדום.

האדומים הם בני עשו, עם שמי, אחים או בני דודים. "אָחִיךָ יַעֲקֹב" מזכיר לו הנביא, הנוזף באדום על ניכורו. ניתן היה לצפות מאדום ליחס אחווה כלפי יהודה. אולם אדום מאופיין בניכור ושנאה כלפי אחיו יעקב.

אדום היא מדינה קטנה וחלשה, אולם היא מנצלת חולשה של יהודה, או תבוסות שלה בפני צבאות זרים, כדי להוסיף עוד קיסם למדורה, לחגוג את אידם ולהציק. הם טבחו בפליטים יהודיים שנמלטו מצבאות זרים, הם הסגירו את שרידי יהודה לכובשים. ועל כך, מודיע הנביא, הם ייענשו.

עונשם יהיה גמול ישיר – מה שהם עשו או תכננו לעשות לישראל, זה מה שייעשה להם. כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ יֵעָשֶׂה לָּךְ, גְּמֻלְךָ יָשׁוּב בְּרֹאשֶׁךָ.

והפרק מסתיים בתיאור שחרורה של ארץ ישראל בידי עם ישראל השב מן הגולה למולדתו; חזון הגאולה.

****

כשאנו שרים את שירה של רחל המשוררת "כנרת" ("שם הרי גולן") אנו נוהגים בטעות לשיר "והיה הלב למשואות זרים" – בשׂי"ן שמאלית. משׂואות – פירושן לפידים. מה פירוש המשפט: והיה הלב ללפידים זרים?

זאת טעות. יש לומר "משׁואות", בשי"ן ימנית. משׁואות הן פיתויים. כך המשפט כולו מובן. והיה הלב לפיתויים זרים... האוכל לבגוד בך?", כלומר לבי יוכל ללכת שבי אחרי הפיתויים הזרים?

המקום הראשון בתנ"ך בו מדובר על משׁואות הוא בסיפור גן העדן. "וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה: הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל".

וכך גם פעמיים בעובדיה: "זְדוֹן לִבְּךָ הִשִּׁיאֶךָ... כֹּל אַנְשֵׁי בְרִיתֶךָ הִשִּׁיאוּךָ...".