החמקן - יונה א` | מיכאל פדידה

מאת: מיכאל פדידה, התמונה ויקיפדיה ת.פרסום: 28/12/16
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

רבות נכתב על ספר יונה. יש הרואים בו מינשר על כוחה של התשובה ויש המדגישים את מידת הרחמים של אלהים. אני רוצה להאיר תכונה אחת דומיננטית של יונה הנביא, שניתן לראות בה אחד מטיפוסי האישיות האפשריים של יחס כלפי העולם. ניתן להגדיר במילה אחת את האישיות הזאת: חמקן (אסקפיסט).

תכונה זו מאפיינת את יונה לאורך כל העלילה של הספר. הוא לא מתווכח עם אלהים כמו אברהם ומשה אלא בורח מהשליחות שלו כנביא ועולה על אניה שיעדה תרשיש. נינוה העיר שאליה הוא היה צריך להגיע ולנבא היא במזרח והוא בורח מערבה. האוניה שבה הוא מפליג נקלעת לסערה. האנשים מנסים להציל אותה על ידי זעקה ותפילה לאלהיהם ועל ידי הטלת חפצים מהאניה. ומה עושה יונה באותה עת? הוא יורד אינקוגניטו אל ירכתי הספינה ונרדם – שיא הבריחה וההתעלמות מהמציאות. (כל ספן יודע שבטן האנייה בירכתי הספינה הוא המקום שחשים בו הכי פחות את טלטלות הספינה. בטן האנייה מטרימה את מעי הדגה בהמשך העלילה). הוא יודע שהוא הסיבה לסערה. הוא אינו פונה בתפילה לאלהים שירגיע את הים ומשאיר זאת להטלת הגורל. לאחר שהגורל הצביע עליו, הוא לא משליך את עצמו למים כדי להציל את האניה, אלא מבקש מהמלחים שישליכו אותו. אכן  הם עושים זאת בלית ברירה רק לאחר שכשל נסיונם לחתור אל היבשה.

בשלב זה בולע דג גדול את יונה. לא חייבים לקבל את הדברים כפשוטם. (יוסף בן מתתיהו מגדיר את האירוע של יונה והדג כ"אגדה" – קדמוניות היהודים, ספר תשיעי, י, ב). יתכן שהכתוב מתאר הזייה של יונה על משאלת לב: חזרה למצב עוברי ברחם, שבו העובר מוגן ופטור מדאגה למזון ולמחסה. הרחם ההזוי משייט במעמקי הים, הרחק מחברת אנשים. יונה מתפכח מההזייה וחוזר לקרקע המציאות: הוא מבין שעליו למלא את השליחות שנכפתה עליו.

אנשי נינוה חוזרים בתשובה ויונה חושש שאלהים ימחל להם ולא יהפוך את העיר. הוא מתמקם סמוך לעיר לראות איך יפול דבר והאם אכן אלהים יסלח לתושביה. הוא מקים לו סוכה כדי שתגן עליו מתנאי האקלים. זו פעם ראשונה שהוא יוצא מגדרו ועושה פעולה שיש בה כדי לחולל במציאות שינוי כלשהו. אולם גם כאן ניכר שלא הקים סוכה ראויה שתגן עליו מהשמש הקופחת ורק הקיקיון שאלהים הצמיח, סיפק לו צל.

הקיקיון נמק לאחר יממה. עובדה זו והמחילה של אלהים לאנשי נינוה מערערים את עולמו של יונה והוא מבקש את נפשו למות. הוא מקדש את המציאות כמות שהיא וכל שינוי בה מערער את האיזון הנפשי שלו. אלהים מנסה לשווא להסביר לו שהמציאות אינה סטאטית ובכוחם של אנשים לשנות את גורלם לטובה על ידי חזרה בתשובה. השינוי הוא חלק מהמציאות וחל גם על עולם הצומח, שמיוצג על ידי הקיקיון.  יונה נאלם דום ולא מגיב, כי הוא כבר רואה עצמו בין המתים, שפטורים מכל עשייה.

יונה הוא נביא יוצא דופן,שכן היעוד של הנביאים הוא לשנות את המציאות ואילו הוא רצה בשימורה. היו נביאים שנתקפו ביאוש והרהרו על נטישת תפקידם (למשל אליהו בחורב  או ירמיהו: "מי יתתני במדבר מלון אורחים"), אבל לא היה נביא כמו יונה שמלכתחילה הרים ידיים ולא ניסה לשנות את התנהגות נמעניו.

לסיום – יונה האסקפיסט חושש לפעול, כי הוא חושש להכניס שינוי בעולם. אירועים שונים, מקריים לכאורה, התרחשו בכוונת מכוון העולם לתכלית מסויימת: הסערה בים, שוך הסערה בעקבות השלכת יונה לים, הדג שבולע את יונה ופולטו, החזרה בתשובה של אנשי נינוה ומחזור החיים הקצר של הקיקיון. העולם דינמי ומשתנה ורק יונה מבקש שיניחו לו להתכרבל בתוך הקונכייה שלו או לישון בירכתי ספינת הנדודים של החיים.