יונה וג'פטו במעי הדג - יונה ב| מני גל

מאת: מני גל, התמונה פוטוסרצ', עכו ת.פרסום: 29/12/16
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

על מיעוט הפרטים בסיפור יונה כבר דיברנו. הסיפור מתקדם, יונה מושלך לים, נבלע על ידי דג גדול, שוהה במעיו שלושה ימים ושלושה לילות, ולאחר שהוא מתפלל לאלוהים, מקיא הדג את יונה אל היבשה. זהו, בשפה יבשה וקמצנית בפרטים, כל הסיפור. חז"ל לא הסתפקו בכך. לבטח שמעו את הסיפור הלקוני הזה נפרש בפני קהל, וזכרו את קולות התמיהה והשאלה שהוטחו בפני המספר:

- איך הגיע הדג הזה לשם בדיוק בזמן?

- איך יכול דג, ואפילו דג גדול, לבלוע בן אדם שלם על קרבו ועל כרעיו?

- איך יכול אדם להישאר בחיים שלושה ימים במעי הדג?

- ואם כל זה מעין נס היה – מה עוד קרה שם, במעי הדג?

- שלושה ימים שהה יונה מתחת לפני המים – האם ראה את מה שאיש לא זכה לראות מימיו?

- האם דיבר הדג אל יונה? האם דיבר יונה אל הדג?

חז"ל לא התעצלו, ומילאו את החסר במדרשים יצירתיים, כיד הדמיון הטובה עליהם. נעלה כאן על הדף כמה ממדרשי חז"ל, המרוכזים בפרקי דרבי אליעזר, באוצר מדרשים ובילקוט שמעוני:

 

"וַיְמַן ה` דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה" (שם ב, א) – רַ` טַרְפוֹן אוֹמֵר: מְמֻנֶּה הָיָה אוֹתוֹ הַדָּג לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית. נִכְנַס יוֹנָה בְּפִיו כְּאָדָם שֶׁנִּכְנַס לְבַיִת גָּדוֹל, וְעָמַד. וְהָיוּ שְׁתֵּי עֵינָיו שֶׁל הַדָּג כִּשְׁנֵי חַלּוֹנוֹת מְאִירוֹת לְיוֹנָה. רַ` מֵאִיר אוֹמֵר: מַרְגָּלִית הָיְתָה תְּלוּיָה בְּמֵעָיו שֶׁל דָּג וּמְאִירָה לְיוֹנָה כְּשֶׁמֶשׁ זֶה שֶׁהוּא מֵאִיר לוֹ בַּצָּהֳרַיִם, וּמַרְאֶה לוֹ כָּל מָה שֶׁבַּיָּם וּבִתְהוֹמוֹת.

חז"ל ידעו לספר על קבוצה של יצורים מופלאים, שברא אלוהים ביום השישי לבריאה, ממש לפני כניסת השבת. ביניהם – באר מרים, פי האתון והדג שבלע את יונה. אלה נועדו בעיקר למעשי ניסים חד-פעמיים. זו דרך מעניינת לומר: אין עוד דגים כאלה בים. אל תחפשו אותם. זה היה דג מיוחד! מערכת התאורה שהותקנה בתוך הדג אפשרה ליונה לראות גם את מה שבפנים הדג, וגם את מה שבחוץ, וזה, כמובן, הרבה יותר מעניין. אם כן, יונה זכה גם זכה לראות כל מיני דברים מופלאים הקיימים בעולמנו מתחת לפני הים.

אָמַר לוֹ הַדָּג לְיוֹנָה: אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁבָּא יוֹמִי לִכָּנֵס בְּפִיו שֶׁל לִוְיָתָן? אָמַר לוֹ יוֹנָה: הוֹלִיכֵנִי אֶצְלוֹ, וַאֲנִי מַצִּיל אוֹתְךָ וְאֶת נַפְשִׁי. מִיָּד הוֹלִיכוֹ אֶצְלוֹ. – אָמַר יוֹנָה לְלִוְיָתָן: לִוְיָתָן, תֵּדַע שֶׁבִּשְׁבִילְךָ יָרַדְתִּי לִרְאוֹת מְקוֹם מְדוֹרְךָ; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאֲנִי עָתִיד לִתֵּן חֶבֶל בִּלְשׁוֹנְךָ וּלְהַעֲלוֹתְךָ וְלִזְבּוֹחַ אוֹתְךָ לַסְּעֻדָּה הַגְּדוֹלָה שֶׁל צַדִּיקִים. מִיָּד בָּרַח לִוְיָתָן מִפְּנֵי יוֹנָה מַהֲלַךְ שְׁנֵי יָמִים.

על פי חז"ל היה שם דיאלוג בין יונה לדג הגדול, ויונה כלל לא היה מסכן באותם שלושה ימים. בטחונו העצמי גבר, מששמע שהדג סבור שהוא בצרה גדולה. יונה היה חכם יותר ממה שמספר התנ"ך, ובחכמתו הערמומית ידע אפילו לחלץ את הדג מפחד הלוויתן. הוא ידע שגם הלוויתן מפחד ממשהו, והוא ניצל עובדה זאת.

אָמַר לוֹ יוֹנָה לַדָּג: הֲרֵי הִצַּלְתִּיךָ מִפִּיו שֶׁל לִוְיָתָן, הַרְאֵנִי כָּל מָה שֶׁבַּיָּם וּבִתְהוֹמוֹת. הֶרְאָהוּ נָהָר גָּדוֹל שֶׁמֵּימֵי אוֹקְיָנוֹס יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ; וְהֶרְאָהוּ שְׁבִילֵי יַם סוּף שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּתוֹכוֹ; וְהֶרְאָהוּ מְקוֹם מִשְׁבְּרֵי הַיָּם וְגַלָּיו; וְהֶרְאָהוּ עַמּוּדֵי אֶרֶץ וּמְכוֹנֶיהָ; וְהֶרְאָהוּ גֵּיהִנֹּם וּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת; וְהֶרְאָהוּ הֵיכַל ה`; וְהֶרְאָהוּ אֶבֶן שְׁתִיָּה, קְבוּעָה בִּתְהוֹם תַּחַת הֵיכַל ה` וּבְנֵי קֹרַח עוֹמְדִים עָלֶיהָ וּמִתְפַּלְּלִים.

וכך זכה יונה לראות ניסים ונפלאות, וחז"ל טורחים לפרט מה ראה יונה, והפרטים נִמְשִׁים לא רק ממעמקי הים, אלא גם מהסיפורים המיתולוגיים אודות קריעת ים סוף ואודות קורח ובניו. על פי חז"ל היתה לו, ליונה, זכות גדולה. האמת, רעיונות אלה מנוגדים לחלוטין לרוח הסיפור המקראי, שם יונה מוצג כמי שאינו מקבל עליו את עול הנבואה, ועליו להיענש, כדי ללמוד לקח מהאסון האישי שהביא עליו האלוהים. עד עתה, בסיפור המקראי, לא עשה יונה דבר שיקנה לו את הזכויות, עליהן מספרים חז"ל, זכויות שרוב בני האדם לא זכו להן.

אָמַר לוֹ הַדָּג לְיוֹנָה: הֲרֵי אַתָּה נֶגֶד הֵיכַל ה`, הִתְפַּלֵּל וְאַתָּה נַעֲנֶה. אָמַר יוֹנָה לַדָּג: עֲמֹד בִּמְקוֹם עָמְדְךָ, שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לְהִתְפַּלֵּל. עָמַד הַדָּג וְהִתְחִיל יוֹנָה לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לְפָנָיו:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, נִקְרֵאתָ "מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל" (שמואל-א ב, ו), הֲרֵי יָרַדְתִּי – הַעֲלֵנִי! נִקְרֵאתָ "מֵמִית וּמְחַיֶּה" (שם), הֲרֵי נַפְשִׁי הִגִּיעָה לָמוּת – הַחֲיֵנִי! וְלֹא נַעֲנָה, עַד שֶׁיָּצָא מִפִּיו דָּבָר זֶה: "אֲשֶׁר נָדַרְתִּי אֲשַׁלֵּמָה" (יוֹנָה ב, י) – אֲשֶׁר נָדַרְתִּי לְהַעֲלוֹת אֶת לִוְיָתָן וְלִזְבֹּחַ אוֹתוֹ בִּסְעֻדָּה גְּדוֹלָה שֶׁל צַדִּיקִים לְפָנֶיךָ, אֲשַׁלֵּם בְּיוֹם יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל. – מִיָּד רָמַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַדָּג וּפָלַט אֶת יוֹנָה לַיַּבָּשָׁה.

והנה הסברם של חז"ל למפנה בסיפור, להצלת יונה: הדג הביאו בצלילה אל מתחת להיכל ה`, שם התפילות מתחברות חיבור חזק אל האלוהים, כמו אינטרנט העובר בכבל תת-ימי.

לעומת הסיפור המקראי, מציגים מדרשי חז"ל שני גיבורים פעילים, המשפיעים על מהלך העניינים, בנוסף לאל הכל-יכול, והם הדג ויונה.

סיפורו של אדם הנבלע על ידי דג גדול, והוא יוצא בשלום מההרפתקה הטראומטית – מצוי בפולקלור העולמי בעשרות גרסאות, ואולי הידועה מכולן היא סיפורם של פינוקיו ואביו-יוצרו ג`פטו. בספרו הידוע של קולודי צולל פינוקיו אל תוך המים ושוחה אל לב הים, עד אשר הוא נבלע על ידי לוויתן ענק. בבטן הלוויתן פוגש פינוקיו בג`פטו, אשר נבלע אף הוא על ידי הלוויתן. פינוקיו מגלה תושיה ואומץ לב, והוא מצליח להוציא את אביו מבטן הלוויתן בבטחה, ולשחות עמו חזרה אל החוף.

נזכיר כאן מדרש יהודי נוסף, מתוך ספר הזוהר, על רבי נהוראי:

רבי נהוראי הזקן פרש לים הגדול, וסער הים, וטבעו כל מי שהיו באניה, והתרחש לו נס, ונחת בשבילים הידועים בלב ים, ויצא תחת הים לישוב אחד. וראה שם בריות זעירות, והיו אלה מתפללות תפילה, ולא ידע מה הם אומרים. התרחש לו נס ויצא. אמר: אשריהם של צדיקים שמשתדלים בתורה, והיודעים משמעותם של הסודות העליונים, ואוי למי שחולקים על דבריהם. מאותו יום, כאשר היה בא לבית הרב ואומר דברי תורה, היה בוכה. אמרו לו, מדוע אתה בוכה? אמר להם – בגלל שעברתי על אמונת דבריהם של חכמים, וחושש אני מדינו של אותו העולם.

רב הנסתר על הגלוי בסיפור זה, אבל נראה שרבי נהוראי שוב לא היה מה שהיה קודם האירוע התת-ימי שלו. הלקח שלמד ערער את בטחונו העצמי. ליונה זה כנראה לא הספיק, ואלוהים צריך היה לזמן לו עוד חוויה של הישרדות לקראת סופו של הספר הקטן הזה.