שלושה ימים וילד או האף תספה צדיק עם רשע - יונה ג '|דודו פלמה

מאת: כתיבה וציור דודו פלמה ת.פרסום: 01/01/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

ג וַיָּקָם יוֹנָה וַיֵּלֶךְ אֶל נִינְוֵה כִּדְבַר יְהוָה; וְנִינְוֵה הָיְתָה עִיר גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים מַהֲלַךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים.

****

אלוהים אוהב להוליך את נביאיו כשהם נושאים עימם בשורה רעה מהלך שלושה ימים. לא כל כך ברור מה הוא מצפה שיקרה להם במהלך שלושת הימים האלה, אך קרוב לוודאי הוא מקווה שיעברו איזשהו תהליך פנימי. 
 כך אצל יונה, כך אצל אברהם שהלך שלושה ימים להקריב את יצחק. וכך גם בסיפור של א. ב. יהושע "שלושה ימים וילד" המהדהד את העקדה. 

חז"ל ממלאים את שלושת הימים השתוקים של אברהם במדרשים בהם נדמה שמצפונו של אברהם מדבר אליו בקולו של השטן. 
 פעם הוא בא אליו כאיש זקן, ופעם כנער צעיר המתחנן על חייו ופעם כמכשול טבע, כנהר. ואברהם ממשיך ודבק במשימה הנוראה עד שאלוהים אומר לו "די"! 

יונה מסרב לקבל את ה"די" של אלוהים. הוא רוצה שאלוהיו ימשיך עד הסוף. 
 עד שכל אנשי נינווה וכל החי בה יעלו כעשן בחרון אפו הנורא של האל. 
 והאל מסרב לספק את הסחורה. ויונה מסרב לקבל את העובדה שאלוהים לא הולך עד הסוף. הרי הוא יונה היה הולך עד הסוף, ולמה לעזאזל האל לא. 

ישנם אנשים כיונה המאמינים שהם יכולים לתפוס את מקומו של אלוהים ושוכחים שהמקום הזה כבר תפוס. על ידי אלוהים. 
 בוויכוח שפרץ לו בספר בראשית בין אבינו אברהם לאבינו שבשמים מול סדום שעתידה להיתהפך, נוצרו שתי עמדות מהותיות: האחת היא עמדתו של האדם- המיוצגת בנאמנות רבה ע"י אבינו אברהם ובאה לידי ביטוי בשתי שאלות נחרצות שהולמות כפטיש- "האף תיספה צדיק עם רשע"? ו"השופט כל הארץ לא יעשה משפט"?. העמדה השנייה היא עמדתו של אבינו שבשמים, המבקש בכל מאודו להשמיד את סדום ועמורה. עד סוף הדיון המשפטי- קוסמי ביניהם אף אחד מהם איננו מוותר על עמדתו. 

אלא שמאז מת אבינו אברהם, קורה שבני אדם מתבלבלים יותר ויותר להאמין שבויכוח הזה שתי העמדות הן פנויות, והם מתעקשים שלא להבין שעמדתו של אלוהים כבר תפוסה. וכך הם נדחקים לעמדתו של האל ומסוגלים מתוך כך להאמין שנתונה להם הזכות להשמיד, על פי אמות המידה היחידות שיש להם של הצדק היחסי, רשעים גמורים יחד עם אנשים שלא עוללו מאומה לאף אחד, ממש כאילו באמת היו אל. 
 ההיבריס המשתולל, האיוולת האנושית שנכנסת כך לעמדת האל, מתפרצת לה פתאום ובאה לידי מיצויה השרירותי והמלא בהרג סיטונאי של גברים ונשים, ילדים וזקנים כולם חפים מחטא. 
 ובכל זאת למרות שכאילו אין הבדל (לדעתם) בין אדם לאל, הבדל בכל זאת יש- ושואת הארמנים, הירושימה ונגאסקי, השמדת היהודים ע"י הנאצים בשואה, נעשו כולם בידי בני- אדם שהאמינו שהם רשאים לשחק את משחקו המשמיד של אלוהים. ולמרות הכול ואחרי הכול הם אינם אלוהים. הם בני אדם. ולגבי בני אדם מידתיות היא שם המשחק.

ולכן, מאז ועד היום יכול אדם- שמתברר לו לפתע עד כמה קל מבחינה טכנולוגית להרוג באמצעות פצצה של טון רשע אחד ש"מגיע לו" יחד עם הרבה חפים מחטא שלא מגיע להם- להיכנס לעמדה אחת ויחידה, העמדה של אברהם. וממנה לזעוק בקול גדול, שירעיש שמים וארץ, את הזעקה המוסרית והאנושית הגדולה: "האף תיספה צדיק עם רשע". העמדה השנייה מבחינתנו בכלל לא פנויה, היא פשוט כבר תפוסה ע"י אלוהים. 

*****

שלושה בנים היו לאברהם ולא רק שניים
יהודה עמיחי, מתוך: פתוח-סגור-פתוח

שְׁלֹשָׁה בָּנִים הָיוּ לְאַבְרָהָם, יִשְׁמָעֵאל וְיִצְחַק וְיִבְכֶּה.
אַף אֶחָד לֹא שָׁמַע עַל יִבְכֶּה, כִּי הוּא הָיָה הַקָּטָן
וְהָאָהוּב, שֶׁהוּעֲלה לְעוֹלָה בְּהַר הַמּוֹרִיָה.
אֶת יִשְׁמָעֵאל הִצִּילָה אִמּוֹ הַגָּר. אֵת יִצְחָק הִצִּיל הַמַּלְאָךְ,
וְאֶת יִבְכֶּה לֹא הִצִּיל אַף אֶחָד. כְּשֶׁהָיָה קָטַן,
קָרָא לוֹ אָבִיו בְּאַהֲבָה, יִבְכֶּה, יֶבֶך, יֶבֶך הַקָּטָן
וְהֶחָמוּד שֶׁלִּי. אֲבָל הוּא הִקְרִיב אוֹתוֹ בַּעֲקִידָה.
וּבַּתּוֹרָה כָּתוּב הָאַיָּל, אֲבָל זֶה הָיָה יִבְכֶּה.
יִשְׁמָעֵאל לֹא שָׁמַע שׁוּב עַל אֶל בְּכָל יָמָיו.
יִצְחָק שׁוּב לֹא צָחַק בְּכָל יָמָיו
וְשָׂרָה צָחֲקָה רַק פַּעַם אַחַת וְלֹא הוֹסִיפָה.
שְׁלֹשָׁה בָּנִים הָיוּ לְאַבְרָהָם,
יִשְׁמַע, יִצְחָק יִבְכֶּה,
 יִשְׁמָעאֶל, יִצְחָקאֶל יִבְכֶּה-אֶל.