היה או לא היה? - יונה פרק ג' | מני גל

מאת: מני גל בתמונה הסרקופג של יונה , מאה 3. ת.פרסום: 01/01/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

הפרק שלנו ממחיש את אחד הפרדוקסים הגדולים המלווים את נבואות האסונות. נביא מגיע אל העיר, והוא מדבר אל אנשיה. הוא אומר כי אלוהים הולך להחריב את העיר חורבן גמור, ואף נוקב במועד המדויק שבו יתרחש הדבר – בעוד ארבעים יום. אנשי העיר נבהלים, מפשפשים במעשיהם וחושבים מה אפשר לעשות כדי למנוע את החורבן. הנביא הראה להם את הכיוון, ככל הנראה. אלוהים אמר לו בפרק הראשון: `קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה, וּקְרָא עָלֶיהָ, כִּי עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי`. יש סיבה לחורבן ההולך וקרב. חטאיהם של אנשי נינוה הכעיסו את אלוהיו של אותו נביא, ולמרות שאת שמעו ככל הנראה לא שמעו – הם מוכנים לנסות. אין להם מה להפסיד. הם צמים, ואף את בקרם וצאנם הם מצרפים לריטואל החזרה בתשובה. אם כבר יבוא הסוף, עדיף להגיע אליו לאחר שפרקת מעליך את האשמה, והבעת חרטה. ואם אכן מתכוון אותו אל ברצינות להוריד אותם מן הבמה, ואם באמת יש לו, לאותו אל, היכולת לעשות זאת, מי יודע? אולי אפשר לשנות את דעתו, ולגרום לו לוותר על המאמץ ולהשאירם בחיים...

ומה קורה לאחר מכן? מאומה לא קורה! ארבעים הימים חולפים, ועולם כמנהגו נוהג. למעלה בשמים גונז האלוהים את תכנית החורבן שלו במגירה, אך למטה, במציאות האנושית – מי יכול להוכיח כי יונה נביא אמת היה, כי האל שלו הוא באמת כל יכול, כי תכניתו של ה` להחריב את נינוה היתה ריאלית, וכי רק משום ששבו אנשי העיר מדרכיהם הרעות – ניחם ה` וביטל את הגזירה? מה צריך לחשוב כעת יונה, ומה צריכים לחשוב אנשי נינוה?

וכך נאמר בפרק כ"ח בירמיהו:

הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנַי וּלְפָנֶיךָ מִן הָעולָם, וַיִּנָּבְאוּ אֶל אֲרָצות רַבּות וְעַל מַמְלָכות גְּדלות לְמִלְחָמָה וּלְרָעָה וּלְדָבֶר. הַנָּבִיא אֲשֶׁר יִנָּבֵא לְשָׁלום, בְּבא דְּבַר הַנָּבִיא יִוָּדַע הַנָּבִיא אֲשֶׁר שְׁלָחו ה` בֶּאֱמֶת.

על פי ירמיהו, נביא המבשר שלום או גאולה ייבחן בהתממשות נבואתו. אך מה בדבר הנביא אשר ינבא לחורבן? כיצד נדע אם נביא אמת הוא? אם צמנו והתפללנו וחזרנו בתשובה מלאה, ונבואת החורבן ששמענו לא התממשה, לעולם לא נדע מה היה קורה לו היינו מתעלמים מדברי הנבואה הקשים. יתכן שגם אז היה העולם כמנהגו נוהג! שלא לדבר על האפשרות האחרת, שצמנו והתפללנו וחזרנו בתשובה מלאה, ובכל זאת החורבן הגיע!

בשל תמיהה זו – סיכוייו של נביא החורבן להשפיע בדבריו על קהל מאזיניו הם נמוכים למדי. כדי שיתייחסו אל דבריו ברצינות, על הנביא להביא קבלות להתממשות נבואותיו בעבר. אבל אם התממשו נבואות החורבן שלו בעבר, מי נותר להעיד על כך?

אם כן, תפקיד הנביא הוא תפקיד מבלבל וכפוי טובה. תתממשנה נבואותיו או לא – הוא יצא קרח מכאן ומכאן. מה הפלא שיונה מעדיף לוותר על התענוג הזה?

ואם לנביא עצמו יש בעיה עם נבואת החורבן שהוטל עליו לבשר, מה נגיד אנו, שדברי הנבואה האלה מכוונים אלינו? אם נרצה, נוכל למצוא במצב החידתי הזה מסר חבוי, והוא: את אמינות המסר הנבואי נוכל לבחון רק בעתיד, כשיהיה מאוחר מדי, וגם אז – יתכן ולעולם לא נדע אם נבואת אמת שמענו. אין לנו אלא לפנות אל מצפוננו ולבחון את מעשינו ללא קשר לגמול שאולי נקבל על חטאינו או על חרטתנו וחזרתנו בתשובה. זהו לקח חשוב מאד למוסר הפנימי שלנו. אל לנו להישען על תכתיבים חיצוניים בעניינים כה חשובים לנפש.