נינוה והמבול - יונה ג' |מיכאל פדידה

מאת: מיכאל פדידה ת.פרסום: 01/01/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

יש אלוזיות אחדות שקושרות בין נינוה וחורבנה הצפוי בספר יונה לבין המבול (וזאת בנוסף לאלוזיות שקושרות את הספר גם להפיכת סדום ועמורה).

 ראשית, אנשי נינוה כמו דור המבול מואשמים בחמס (דהיינו גזל ועוולות חברתיות) ולא בכפירה באלהים או בפולחן של עבודה זרה. מלך נינוה ושריו קוראים לבני עירם לשוב מדרכם הרעה ומ"החמס אשר בכפיהם" – ג, ח.  גם אלהים הביא את המבול בגלל שהארץ מלאה חמס : "ותשחת הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס" - בראשית ו`, יב.

שנית, הצום ולבישת שק של אנשי נינוה שביטא את רצונם לחזור בתשובה, כדי להינצל מחורבן על ידי אלהים חל גם על בעלי החיים שכן גם הם עמדו בסכנת הכחדה: "האדם והבהמה, הבקר והצאן אל יטעמו מאומה, אל ירעו ומים אל ישתו, ויתכסו שקים האדם והבהמה" – ג`, ז – ח. גם המבול השחית את כל עולם החי – אנשים ובעלי חיים, למעט אלה ששהו בתיבת נוח.

כזכור, כרת אלהים ברית לאחר המבול עם האדם ושאר עולם החי שלא יביא עוד מבול על הארץ (בראשית ט`). גם אלהים אומר ליונה שהוא לא השמיד את נינוה כי הוא חס על אנשי נינוה וילדיהם  ועל הבהמה הרבה שבה: "אתה חסת על הקיקיון... ואני לא אחוס על נינוה אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה".

שלישית, יונה הכריז לאנשי נינוה שעירם תיהרס בעוד ארבעים יום. המבול נמשך, כזכור, ארבעים יום.