היטב חרה לי עד מוות - יונה ד| דודו פלמה

מאת: כתיבה וציור דודו פלמה ת.פרסום: 02/01/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

ט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יוֹנָה, הַהֵיטֵב חָרָה לְךָ עַל הַקִּיקָיוֹן; וַיֹּאמֶר הֵיטֵב חָרָה לִי עַד מָוֶת. 

***

פרק ד` הוא סוג של אפילוג, אחרית דבר. 

 האפילוג הומצא כחלק מהמחזה בדרמה היוונית על ידי המחזאי היווני אוריפידס, במקור האפילוג נקרא גם "דאוּס אקס מַכינָה" (האל מתוך המכונה), הואיל ובסוף המחזה היה מופיע על הבמה שחקן מחופש לאחד האלים ופותר את הבעיות שהמחזה הסתבך בהן. כמעט מחזה של חנוך לוין סוף ספר יונה. כמעט. 
 אלא שהאפילוג של ספר יונה לא פותר כמעט כלום בפלונטר שנוצר בין יונה לאלוהים. האפילוג שלנו לכוד בין משולש של שני משפטים מכוננים ותיאור מצב אנושי אחד. 

משפט מכונן אחד הם הדברים שבאמצעותם מסביר יונה מדוע נמלט מהשליחות 
 "אָנָּה יְהוָה הֲלוֹא זֶה דְבָרִי עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה: כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה". 

אז זהו לב העניין מבחינת יונה. מההתחלה, הוא אומר לאלוהים, מההתחלה ידעתי שלא תעמוד בהבטחתך להשמיד את נינווה. מי צריך אותך אל נחנח, אני רוצה אותך חזק ומפחיד ודורסני. 

ותשובתו של אלוהים החדש, אלוהי המבול שהשתנה ומכיר בתשובת בני האדם מחטאיהם טמונה במשפט המכונן השני "אַתָּה חַסְתָּ עַל הַקִּיקָיוֹן, אֲשֶׁר לֹא עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ: שֶׁבִּן-לַיְלָה הָיָה וּבִן-לַיְלָה אָבָד, וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם, אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ, וּבְהֵמָה רַבָּה". 
ואז פתאום נגמר הספר. 
 ושני גיבורי הספר, יונה ואלוהים הולכים כל אחד לדרכו וביניהם הולך נפער כתהום המצב האנושי שמתגלה בספר יונה. 

יונה הוא בעצם כולנו. לכודים באזור הנוחות הקיקיוני שלנו. 
 שמחים בקיקיון הפרטי שלנו, ממש כמו ששמח יונה בקיקיון "הפרטי" שלו. 
 וכאשר הקיקיון הפרטי שלנו קמל אנו שואלים את נפשנו למות מכאבנו האישי הפרטי, שהוא שלנו ולא של אף אחד אחר, ומסרבים לצאת מהכורסה הנוחה אל אלה שלא ידעו בין ימינם לשמאלם והם חפים מכל חטא. כי למה, מי מת. 
 אבל שום אדם איננו אי, כולו משל עצמו. כל אדם הוא פיסה מן היבשת, חלק מארץ רבה וכשפעמוני הסולידריות האנושית מצלצלים, אל תשאל למי הם מצלצלים...

שום אדם איננו אי – ג`והן דון / רמי דיצני
------------------------------------------

… שׁוּם אָדָם אֵינֶנוּ אִי
כֻּלּוֹ מִשֶּׁל עַצְמוֹ;
כָּל אָדָם הוּא פִּסָּה מִן הַיַּבֶּשֶׁת, חֵלֶק מֵאֶרֶץ רַבָּה;
אִם גּוּשׁ-עָפָר יִגָּרֵף בִּידֵי הַיָּם –
אֵירוֹפָּה תִּהְיֶה נֶחְסֶרֶת,
מַמָּשׁ כְּמוֹ הַצּוּק בַּחוֹף, כְּמוֹ אֲחֻזַּת מֵרֵעֶיךָ,
אוֹ כְּמוֹ אֲחֻזָּתְךָ שֶׁלְךָ;
מוֹתוֹ שֶׁל כָּל אָדָם מַפְחִית מִמֶּנִּי,
יַעַן-כִּי כָּל כֻּלִּי בְּגֶזַע-הָאָדָם.
וְעַל-כֵּן בְּעָבְרְךָ בְּמֶרְכֶּבֶת-אֵשׁ עַל חֳרָבוֹת עֲשֵׁנוֹת עוֹד בָּהָר,
לְעוֹלָם אַל תִּשְלַח לוֹמַר,
לְמִי צִלְצְלוּ פַּעֲמוֹנֵי הַכְּפָר עֵת יָרַד בַּכִּכָּר בְּרַד פִּצְצוֹת-הַמִּצְרָר –
 לְךָ הֵם צִלְצְלוּ