קיקיון דיונה - יונה ד | מני גל

מאת: מני גל ת.פרסום: 02/01/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

סיפור הקיקיון חותם את הספר הקצר של יונה הנביא. סופו של הפרק הקודם השאיר את יונה במבוכה עמוקה ומתסכלת. הוא ישב מחוץ לעיר והמתין לחורבן שיביא אלוהים על נינוה, כמו שהבטיח, ודבר לא קורה. האם ניחם אלוהים, כמו שכותב הספר אומר, וויתר על תכניתו להחריב את נינוה, או שמא לא התכוון מלכתחילה להביא את האסון על בני נינוה, או אולי מה שדימה יונה לשמוע – לא היה כלל דבר אלוהים? כדי לקבל את התשובה הנכונה, על יונה לעבור עוד חוויה קשה. והתשובה היא – אכן, אלהים כל יכול הוא, ואם יגמור אומר להחריב את נינוה העיר הגדולה, הוא יעשה זאת ללא קושי; אבל אין הדבר אומר שהחרבת עיר על אנשיה וכל בהמתה היא ענין של מה בכך עבור האלוהים. חשוב לו, לאל, לעשות את הדבר הנכון, ואם הדבר הנכון הוא לסלוח ולבטל את החורבן שתיכנן – הוא יבטלו, גם אם זה יציג את יונה כנביא שקר.

וכך יושב לו יונה מחוץ לעיר וממתין – אולי ישפוך אלוהים בכל זאת את זעמו על נינוה. בצד סוכתו של יונה נובט קיקיון, ותוך שעות ספורות הוא כבר מצל על הסוכה בעליו הרחבים. זמן קצר לאחר מכן עולה השמש הלוהטת, ותולעת מכרסמת בשורשי הקיקיון, וכמו שהוא צמח וגדל במהירות מופלאה, כך הוא נובל, ומותיר את יונה להתעלף בשמש הקופחת.

נניח ללקח, שסיפור קשה זה נועד ללמד את יונה, ונסתפק בציון העובדה המעניינת, שהספר כולו מסתיים במשפט שאלה, שמציג האל בפני יונה. זו דרך לא שגרתית לסיים ספר, ובהחלט יכול להיות שארבעת פרקי הספר הקצר הזה הם פרגמנט שנקטע מסיפור שלם יותר.

זו הזדמנות טובה לערוך היכרות עם הקיקיון, שבניגוד לדג הגדול שבלע את יונה, אין הוא צמח אגדי, אלא צמח ותיק בנופה הטבעי של ארץ ישראל.

הקיקיון המצוי הוא צמח גֵּר בארץ. מוצאו מאזורים טרופיים במזרח אפריקה ובהודו. כיום הוא גדל בארץ בבתי גידול מופרעים, בצידי דרכים ובערוצי נחלים, והוא נפוץ ברוב אזורי הארץ – מחוף הגליל ומקורות הירדן בצפון ועד בקעת ים המלח והערבה בדרום. מגדלים את צמחי הקיקיון כצמח תועלת בארצות טרופיות באסיה – הודו, סרי לנקה, אינדונזיה ומלזיה – שם הוא משמש כענף כלכלי חשוב. הזרעים מכילים שומן רב, עד 50% ממשקלם. שמן קיק משמש ברפואה כסם משלשל; בתעשיה הכימית כחומר-גלם למוצרים שונים; וכן לסיכת מנועי מטוסים, בזכות עמידותו בפני קפיאה. זרעי קיקיון נמצאו בקברים קדומים במצרים מלפני 6,000 שנה.

הקיקיון צומח במהירות, והוא בעל עלים רחבים, שתי תכונות המסבירות את תפקידו בסיפור יונה. במסכת שבת, בפרק `במה מדליקין`, מזכירה המשנה `שמן קיק` כחומר בעירה האסור להדלקת נרות שבת. לשאלת הגמרא מהו `שמן קיק`? נותנים החכמים מספר תשובות. ריש לקיש אומר:  קיקיון דיונה, שמן המופק מהגרעינים של צמח הקיקיון. בתלמוד הבבלי במסכת שבת (תרגום חופשי) מצאנו: "אמר רבה בר בר חנה: ראיתי את צמח הקיקיון של יונה, והוא דומה לצמח ששמו בארמית – צלוליבא. הוא גדל בבצעי המים, ובעלי החנויות משעינים אותו על פתח החנויות לצורך צלו וריחו, מגרעיניו מייצרים שמן, וכל חולי ארץ ישראל מניחים את ענפיו מעל משכבם".

רבי אליהו הגר"א מוילנה בפירושו לספר יונה מסביר: הקיקיון מסמל את העושר, הוא גדל במקום בו מצוי מים, מדלים אותו על פתח החנויות בהן מתנהלים חיי המסחר. עושר זה יכול להביא תועלת כפי שמפיקים שמן מזרעי הקיקיון. ואפשר להשתמש בו לרווחת תלמידי חכמים – החולים, הנמצאים בארץ ישראל. אבל עושר זה הוא בן חלוף, כמו הקיקיון `שבן לילה היה ובן לילה אבד`.

עם הדמויות מן המקרא, המקודשות על הנוצרים, נמנה גם יונה הנביא, וכך זכה אף עץ הקיקיון בכינויPalma Christi ("כף ידו של ישו") בשל עליו המאוצבעים.

זכורה לי השנה הראשונה שלי בירושלים. השתקענו בבית ערבי עם חצר גדולה וריקה. רצינו להצמיח גינה יפה, ובין הצמחים הראשונים שנקלטו בה היו שיחי קיקיון שנבטו מזרעים שזרענו. הופתענו והתרגשנו מאד ממהירות הגידול של שיחי הקיקיון. מאוחר יותר הם איבדו מכבודם, כשהוחלפו בעצי ברוש חסונים ומאריכי ימים הרבה יותר. כיום לא תמצאו שיחי קיקיון בגינות, אך הם מופיעים, בדומה לשיחי טבק וטיון במגרשים עזובים ובצדי דרכים. בנוסף לחייו הקצרים של הקיקיון יש לו מגרעת נוספת: זרעיו בהחלט רעילים, אם לא יודעים להשתמש בהם בדרך הנכונה.

הקיקיון זכה בתשומת לב מחודשת כמקור אפשרי לדלק ביולוגי. ד"ר יפתח ואקנין קינן, ממובילי המחקר להשבחת המינים המותאמים לדלקים ביולוגיים במרכז וולקני, תיאר את הפרויקט במאמר שהתפרסם בכתב העת "אקולוגיה וסביבה. ואקנין וחבריו התמקדו בהשבחת מספר מיני צמחים שזרעיהם משמשים כחומר גלם לביו-דיזל, העיקרי שבהם הוא היתרופית, שיח רעיל ממשפחת החלבלוביים, בעל תכולת שמן גבוהה בזרעים, והרכב כימי שמתאים לייצור ביודיזל. בנוסף, טופחו זנים של קיקיון (Ricinus communis), צמח רעיל שמוצאו מאפריקה ואשר התפשט גם לישראל, ושמזרעיו ניתן להפיק שמן בכמות דומה לזו של היתרופית.

ונסיים בשימוש הלשוני החדש יחסית במילה `קיקיוני` לציון משהו שמשך חייו קצר, וכמו שהוא עולה ומתפתח במהירות רבה, כך הוא מסיים את חייו ונעלם תוך זמן קצר.