לא יודעים מימינם ומשמאלם -יונה ד|עפר בורין

מאת: עפר בורין, בתמונה - 'הסרקופג של יונה' , (מאה 3 לס') מוזיאון הותיקן ת.פרסום: 02/01/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 יונה כועס. אנשי נינוה חזרו בתשובה ואלוהים, במקום להחריב את העיר כפי שאמר ליונה לנבא, סולח להם:

א) וַיֵּרַע אֶל־יוֹנָה רָעָה גְדוֹלָה וַיִּחַר לוֹ׃
 ב) וַיִּתְפַּלֵּל אֶל־יְהוָה וַיֹּאמַר אָנָּה יְהוָה הֲלוֹא־זֶה דְבָרִי עַד־הֱיוֹתִי עַל־אַדְמָתִי עַל־כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל־חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב־חֶסֶד וְנִחָם עַל־הָרָעָה׃

איזה מן אלוהים אתה, מתלונן יונה. סולח? חונן? חסוד? 
 ידעתי שזה מה שיקרה ולכן ברחתי מהמשימה, מיילל הנביא ששמו יונה – תעלול מקראי לתת לנביא המחפש חורבן והרג את השם יונה.
 כל כך רע לו ליונה, שהוא מבקש למות:

ג) וְעַתָּה יְהוָה קַח־נָא אֶת־נַפְשִׁי מִמֶּנִּי כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי׃
----------
אלוהים כבר מכיר את הקליינט שרוצה למות. הרי גם בים הוא ביקש למות.
הפעם אלוהים מתעתע בנביא.
 יונה הולך למדבר ומחכה שם לראות מה יקרה עם העיר:

ה) וַיֵּצֵא יוֹנָה מִן־הָעִיר וַיֵּשֶׁב מִקֶּדֶם לָעִיר וַיַּעַשׂ לוֹ שָׁם סֻכָּה וַיֵּשֶׁב תַּחְתֶּיהָ בַּצֵּל עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה מַה־יִּהְיֶה בָּעִיר׃

אלוהים שולח לו צל בדמות שיח קיקיון גדול. יונה כמובן שמח על ההצלה הפלאית מהחום המדברי.
אבל בבוקר, אלוהים שולח תולעת שהורסת את הקיקיון.
יונה מאוד עצבני על השינוי בתנאים.
לא רק זאת, אלוהים גם שולח רוח מזרחית חמה הגורמת ליונה להתעלף.
הינה – שאיפתו למות עומדת להתרחש...
 בעודו מעולף, נפשו שוב מבקשת למות:

ח) וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל־רֹאשׁ יוֹנָה וַיִּתְעַלָּף וַיִּשְׁאַל אֶת־נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי׃

ואז אלוהים שואל את יונה – כעסת על המוות של הקיקיון?
 יונה עונה – בוודאי. כעסתי עד שבה לי למות!

ט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל־יוֹנָה הַהֵיטֵב חָרָה־לְךָ עַל־הַקִּיקָיוֹן וַיֹּאמֶר הֵיטֵב חָרָה־לִי עַד־מָוֶת׃

אם כך, עונה לו אלוהים – אתה כעסת על הקיקיון שכלל לא אתה גידלת אותו, ואתה כועס עלי שרחמתי על מאה ועשרים אלף אנשי נינוה?

י) וַיֹּאמֶר יְהוָה אַתָּה חַסְתָּ עַל־הַקִּיקָיוֹן אֲשֶׁר לֹא־עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ שֶׁבִּן־לַיְלָה הָיָה וּבִן־לַיְלָה אָבָד׃
 יא) וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל־נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ־בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא־יָדַע בֵּין־יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה׃
----------
כל הספר הזה מתמקד כולו בתשובה האחרונה של אלוהים, שלאחריה יונה כבר לא עונה.
 אלוהים מסביר שהוא מרחם על מאה ועשרים אלף אנשי נינוה ומאפיין אותם כאנשים שלא ידעו `בין ימינו לשמאלו`
מה פירוש – לא ידעו בין ימינו ושמאלו?
 בתורה, בספר דברים, מופיע מספר פעמים הביטוי `לא תסור ממנו ימין ושמאל`, כאשר הכוונה היא שאין לסור מדברי התורה. כך מנחה משה את עמו.

דוגמא אחת (דברים פרק כח`):
יד) ְלֹא תָסוּר, מִכָּל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם--יָמִין וּשְׂמֹאול:  לָלֶכֶת, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים--לְעָבְדָם.

עכשיו הכל ברור – לבני ישראל אין אלוהים נוטה לסלוח משום שהם כן אמורים לדעת בין ימינם ושמאלם (הם קיבלו את תורת משה, את ספר ההפעלה לחיים). 
 לעומת זאת, אנשי נינוה, המייצגים את שאר אומות העולם, לא קיבלו את תורת משה ולכן אי אפשר לבוא אליהם בטענות שלא שמרו על ספר ההפעלה.
 זה השיעור שאנחנו מקבלים דרך יונה. אנחנו "זוכים" ל"יחס מועדף" ואל לנו ליילל לנוכח המשימה שקיבלנו, שגם אי אפשר לברוח ממנה.
 (עופר)