ברוכים הבאים ליהודה! - מיכה א' | מני גל

מאת: מני גל התמונה ויקיפדיה ת.פרסום: 03/01/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

מיכה יספק לנו הרבה פסוקים יפים ותורת מוסר חריפה וביקורתית. פרק א` אינו מצטיין במסרים כאלה. הוא כולו קינה על החורבן העתיד לבוא על ממלכת ישראל, ויותר ממנה – על ממלכת יהודה. חלקה הראשון של הקינה משמר בקרבו את הרושם העז שעשה הרעש של ימי עוזיהו, מעט לפני זמנו של מיכה. חלקה השני מקונן על ערי יהודה, ובו נתמקד הפעם. נעבור עיר עיר וננסה לזהותה על מפת יהודה.

בְּגַת אַל תַּגִּידוּ, בָּכוֹ אַל תִּבְכּוּ בְּבֵית לְעַפְרָה, עָפָר הִתְפַּלָּשִׁי.

גת אינה עיר בממלכת יהודה, כי אם עיר פלישתית. גת מתוארת במקרא כאחת מחמש הערים הראשיות של הפלישתים, אשר מקובל לזהותה כיום עם האתר הארכאולוגי תל צָפִית. גת ועקרון היוו את הגבול המזרחי של ארץ פלשתים, הגובל בממלכת יהודה. פסוק זה מצטט, כמובן, את `אל תגידו בגת` של קינת דוד.

עָפְרָה היא עיר מקראית בנחלת שבט בנימין, שמקובל לזהותה עם הכפר טייבה שנמצא כקילומטר אחד דרומית מהר בעל חצור.

עִבְרִי לָכֶם, יוֹשֶׁבֶת שָׁפִיר, עֶרְיָה בֹשֶׁת, לֹא יָצְאָה יוֹשֶׁבֶת צַאֲנָן, מִסְפַּד בֵּית הָאֵצֶל, יִקַּח מִכֶּם עֶמְדָּתוֹ.

שפיר המקראית מזוהה כיום עם תל סוופיר אלשרקיה. במקום היה מאוחר יותר כפר רומי וביזנטי (מאות 1-7 לספירה) וכן מהתקופה העבאסית (מאות 8-10). היישוב מוזכר באונמסטיקון של אוסביוס (תחילת המאה ה- 4) במיקום זה, בסברו כי כאן מיקומה של "שפיר" המקראית. במקום הוקמה בתחילת התקופה הצלבנית חווה, ולאחר נטישת הצלבנים את הארץ בסוף המאה ה12, הפכו אותה אריסיה לכפרון שהלך וגדל אך המשיך להיות בבעלות הבישוף של בית לחם.

צַאנָן - עיר בשפלת יהודה, נקראת גם צְנָן (יהושוע טו, 27). צאנן נזכרת בין היישובים שנפלו בידי סנחריב מלך אשור. מזוהה עם עראק א־סוידאן בנגב הצפוני, ויש המזהים אותה עם ח`רבת סאחן, דרומית־מערבית לבית גוברין.

בית האצל - מזהים אותה עם דיר אל עצל ( או אולי עמל), שלושה ק"מ מזרחה מתל בית מרסם.

כִּי חָלָה לְטוֹב יוֹשֶׁבֶת מָרוֹת, כִּי יָרַד רָע מֵאֵת יְהוָה לְשַׁעַר יְרוּשָׁלִָם.

את מרות לא הצליחו החוקרים לזהות.

רְתֹם הַמֶּרְכָּבָה לָרֶכֶשׁ, יוֹשֶׁבֶת לָכִישׁ, רֵאשִׁית חַטָּאת הִיא לְבַת צִיּוֹן, כִּי בָךְ נִמְצְאוּ פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל.

תל לכיש הוא תל חשוב בשפלת יהודה, גובל בנחל לכיש. שמו בערבית - תל אֶ דֻוֵיר. שטחו כ־124 דונם, והוא זוהה על ידי החוקר הבריטי ויליאם אולברייט בשנת 1926. בשנת 1994 הוכרז כגן לאומי. בלכיש התגלו ממצאים ארכאולוגים כבר מהתקופה הנאוליתית (7500 עד 4000 לפנה"ס), וישוב רצוף התקיים במקום לאורך השנים. העיר חרבה במחצית הראשונה של המאה ה־12 לפנה"ס. העיר עמדה בחורבנה כמאתיים שנה ונבנתה מחדש בתקופת המלוכה. בתקופה זו הייתה חשיבותה של העיר נעוצה בכך שנצבה על גבול הממלכה לנוכח האיום הפלישתי. היא נזכרת בין הערים שביצר המלך רחבעם (דברי הימים ב, י"א ט). במאה ה־8 לפני הספירה הייתה העיר מבוצרת ומבוססת, אך סבלה נזקים חמורים ברעידת האדמה, שהתרחשה בימיו של המלך עוזיהו, בשנת 760 לפנה"ס. העיר שוקמה פעם נוספת. שכבת החורבן הבאה שייכת למסע סנחריב בשנת 701 לפנה"ס. סנחריב מלך אשור הגיע ליהודה לאחר שהמלך חזקיהו מרד בו. במהלך מסע העונשין

חרבו ערים רבות, אך ירושלים נצלה. אחד הממצאים החשובים הקשורים למסע זה נמצא בנינווה, בירת אשור, הנמצאת בסמוך למוצול של ימינו (צפון עיראק). שם מצא החוקר הבריטי אוסטן הנרי לייארד את ארמונו של סנחריב, ובו תבליט המתאר מצור וחורבן, ופליטים משתחווים לשליט על יד כסאו. ליד דמותו של השליט נכתב: "סנחריב מלך אשור והעולם כולו יושב על כיסא משען ושלל העיר לכיש עובר לפניו".

לָכֵן תִּתְּנִי שִׁלּוּחִים עַל מוֹרֶשֶׁת גַּת, בָּתֵּי אַכְזִיב לְאַכְזָב לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.

מורשת גת היא, ככל הנראה, מרשה. זאת הייתה אחת מערי יהודה בימי בית ראשון, והיא נזכרת במקרא כאחת מערי שבט יהודה בספר יהושע,[3] ברשימת ביצורי רחבעם,[4] ובתיאור הקרב בין

זרח הכושי שליט מצרים ואסא מלך יהודה במאה ה-9 לפנה"ס.[5] כמו ערים אחרות בשפלת יהודה (לכיש, עזקה, מורשת גת ועוד) נפגעה גם מרשה בעת מסע סנחריב מלך אשור ליהודה, לאחר מרד חזקיהו (701 לפנה"ס). במאה ה-6 לפנה"ס מרד צדקיהו מלך יהודה בשלטון הבבלי, ומלך בבל - נבוכדנצר - כבש את הארץ מחדש והגלה את תושביה. באותה העת, עם חורבן בית ראשון, התרוקנה גם מרשה מתושביה היהודים. זו היתה, ככל הנראה, גם עירו של מיכה, שכן הוא נקרא `המורשתי`.

אַכְזִיב (גם: כְּזִיב) הייתה עיר מקראית בנחלת שבט יהודה, אשר זיהויה טרם נתאשר במחקר (אכזיב נוספת הנזכרת בתנ"ך הייתה בנחלת שבט אשר, ונזכרה רבות אצל חז"ל). העיר נזכרת לראשונה בתיאור מעשי יהודה בן יעקב בחבל עדולם: "וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ ... וַתֹּסֶף עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁלָה, וְהָיָה בִכְזִיב בְּלִדְתָּהּ אֹתוֹ". העיר נזכרת ברשימת ערי השפלה שבנחלת שבט יהודה: "לִבְנָה וָעֶתֶר וְעָשָׁן וְיִפְתָּח וְאַשְׁנָה וּנְצִיב וּקְעִילָה וְאַכְזִיב וּמָרֵאשָׁה, עָרִים תֵּשַׁע וְחַצְרֵיהֶן". במאה ה-19 זיהה החוקר קלוד קונדר את העיר הקדומה עם חורבה בשם עין אלכזבה, בסמוך לקיבוץ נתיב הל"ה של ימינו.

עֹד הַיֹּרֵשׁ אָבִי לָךְ, יוֹשֶׁבֶת מָרֵשָׁה, עַד עֲדֻלָּם יָבוֹא כְּבוֹד יִשְׂרָאֵל.

עֲדֻלָּם הייתה עיר מקראית מרכזית בשפלת יהודה, בנחלת שבט יהודה. מיקומה המשוער הוא בתל המצוי דרומית למושב אדרת, על גבעה ברום 439 מטר מעל פני הים. העיר הקדומה מזוהה כיום עם תל ששמו המקורי הוא "ח`רבת א-שיח` מד`כור", הנמצא במזרח פארק עדולם, דרומית למושב אדרת. הזיהוי הוצע לאור נתוני המקרא ועדותו של אוסביוס, ולאור שמה של חורבה קטנה לצד התל, הנזכרת במפת הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל תחת השם "ח`רבת עיד אלמיה". בתל ובחורבה שרידי בורות מים, מבנים קדומים ומערות. מקום בארות המכונות כיום "בארות עדולם", וכן מערות הקרויות כיום "מערות עדולם".

מה חסר לנו עוד? לשבץ את שמות כל הערים שברשימה במפה של יהודה המקראית.