עולם הדימויים של מיכה - מיכה ב' | מני גל

מאת: מני גל התמונה photosearch ת.פרסום: 04/01/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

הפרק קשה להבנה. חלק מהפסוקים מבקשים פיצוח, וגם מבנם התחבירי תמוה לא פעם. עם זאת, מפרק זה עולה עולם שלם של דימויים ציוריים, המאכלסים את נבואת מיכה.

הוֹי חֹשְׁבֵי אָוֶן וּפֹעֲלֵי רָע עַל מִשְׁכְּבוֹתָם, בְּאוֹר הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ, כִּי יֶשׁ לְאֵל יָדָם.

הפושע שאינו מתאפיין בהתנהגות אימפולסיבית. גם בשכבו לישון בלילה הוא טווה את מזימות הרשע שלו. אצלו אין כל התלבטויות מוסריות. אם יש לאל ידו להזיק – הוא יעשה זאת.

וְחָמְדוּ שָׂדוֹת וְגָזָלוּ, וּבָתִּים וְנָשָׂאוּ, וְעָשְׁקוּ גֶּבֶר וּבֵיתוֹ, וְאִישׁ וְנַחֲלָתוֹ.

לחמוד שדה – משמע לתכנן את נישולו של בעל השדה מחזקתו. לקיחת השדה תביא את הגבר ואת בני ביתו לעזוב את נחלתם, כי היא שוב אינה שלהם. איזו תוצאה טראגית למעשה של חמדנות!

הִנְנִי חֹשֵׁב עַל הַמִּשְׁפָּחָה הַזֹּאת רָעָה, אֲשֶׁר לֹא תָמִישׁוּ מִשָּׁם צַוְּארֹתֵיכֶם, וְלֹא תֵלְכוּ רוֹמָה, כִּי עֵת רָעָה הִיא.

הגמול שיקבלו הרשעים מידי ה` יונח על צוואריהם כעול על גבי בהמה. זה לא משהו שניתן להיחלץ ממנו על ידי תשלום כופר כלשהו.

לָכֵן לֹא יִהְיֶה לְךָ מַשְׁלִיךְ חֶבֶל בְּגוֹרָל בִּקְהַל יְהוָה.

רעיון השוויון הבסיסי בין כל חלקי העם בא לידי ביטוי סמלי בדרך חלוקת הנחלות. כולם קיבלו נחלות לפי גודל השבטים והמשפחות. הכל נמדד על ידי השלכת חבל וע"י הטלת גורל. מי שלקח חלק בטקס הראשוני הזה, שהתקיים עם כיבוש הארץ בימי יהושע, הפך לחלק מן העם, בעל זכויות השוות לאלה של חבריו. `לא יהיה לך משליך חבל בגורל` דומה ל`והנפש ההיא תיכרת...`.

וְאֶתְמוּל עַמִּי לְאוֹיֵב יְקוֹמֵם מִמּוּל שַׂלְמָה אֶדֶר תַּפְשִׁטוּן מֵעֹבְרִים בֶּטַח שׁוּבֵי מִלְחָמָה.

איני מעז לפסק את הפסוק המוזר הזה. אתייחס רק לתמונה העולה ממנו: ימי מלחמה הם ימים של התפרקות המוסר החברתי. מעשי שוד וביזה הם ענין יומיומי. להתנהגות בזויה זו משוה מיכה את התרבות החברתית בישראל של ימיו. מה שעושים בני העם איש לרעהו דומה להפשטת פליטי חרב מבגדי העוני שעל גופם.

עָלָה הַפֹּרֵץ לִפְנֵיהֶם, פָּרְצוּ וַיַּעֲבֹרוּ שַׁעַר, וַיֵּצְאוּ בוֹ, וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם, וַיהוָה בְּרֹאשָׁם.

מצודת דוד רואה בעיני רוחו את ה` הולך כמלך בראש העם השב לארצו, ופורץ לפניהם את הדרך, ומסיר גדרות ומשוכות.

אָסֹף אֶאֱסֹף יַעֲקֹב כֻּלָּךְ, קַבֵּץ אֲקַבֵּץ שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, יַחַד אֲשִׂימֶנּוּ כְּצֹאן בָּצְרָה, כְּעֵדֶר בְּתוֹךְ הַדָּבְרוֹ, תְּהִימֶנָה מֵאָדָם.

הדימוי המוכר והנפוץ של קיבוץ שרידי עם ישראל מן הגולה אל ארץ ישראל כפעולת הכינוס שעושה הרועה לכבשיו. זוכרים את `שִׁמְעוּ דְבַר יְהוָה, גּוֹיִם, וְהַגִּידוּ בָאִיִּים מִמֶּרְחָק, וְאִמְרוּ - מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ, וּשְׁמָרוֹ כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ`? (ירמיהו לא ט)