מה באמת יקרה באחרית הימים?- מיכה ד' | מני גל

מאת: מני גל, ציור ועיבוד תמונה יונה ארזי ת.פרסום: 07/01/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

בקריאה ראשונה אנו מתרשמים כי מיכה העתיק מילה במילה את חזון אחרית הימים של ישעיהו, המבוגר ממנו. הופעת אותו קטע כמעט במדויק בשני הספרים רומזת לכמה אפשרויות: אפשרות א` – חשיבותו של הקטע המפורסם הזה, שכנראה צוטט בעל פה על ידי נביאים ואנשי רוח, הביאה לכך שיועתק גם אל ספר מיכה. אפשרות ב`, והיא המעניינת יותר, היא שמיכה רוצה לומר לנו משהו חדש על חזון ישעיהו (וזאת בהנחה שהמקור הוא בישעיהו). אנו נבחר באפשרות ב`, באשר היא מאתגרת אותנו לחפש במיכה את אותה תוספת משמעותית.

לכאורה פשוט הדבר עד מאד: פסוקים ד`-ה` במיכה הם התוספת אותה חיפשנו.

וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ, וְאֵין מַחֲרִיד, כִּי פִי יְהוָה צְבָאוֹת דִּבֵּר. כִּי כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו, וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד.

ואם בפסוק ד` מתוארים השלום והרווחה של אחרית הימים, ותיאור זה יכול להתאים גם לעם ישראל וגם לגויים שבחרו בדרך השלום, הרי שפסוק ה` מבדיל בין ישראל לעמים. ניתן לפרש פסוק זה כך: כל העמים ילכו – אולי בדרכיהם, או אולי לירושלים, אבל הם ימשיכו להאמין באלוהיהם, בעוד אנו, בני ישראל, נדבק בשם אלוהינו לעולם ועד. אמנם הגויים יראו בירושלים, במקדש ובאלוהי המקדש הזה מופת ודוגמה, אמנם ילמדו הגויים מאלוהינו את דרכי השלום והנועם, אמנם יחדלו הגויים ממנהגי הפולחן של הקרבת אדם לאל, אבל עדיין ידבק כל גוי באלוהים שלו.

האם זה משמעותי? אם כולם חיים בשלום, מה זה חשוב שאתה מאמין במלכום, בעוד אני מאמין באלוהי ישראל? אני סבור שזה משמעותי מאד. ההבחנה בין אלה המאמינים באלוהים היחיד, זה שברא את העולם ומנהלו משעה לשעה, לבין אלה המוכנים ללמוד ממנו ומתורתו, אך אינם מניחים בצד את אלוהיהם חסרי הערך, הבחנה זו שמה גבול מפריד בין העם הנבחר לכל העמים האחרים. כל מה שמשתמע מכך אינו נרמז אפילו בפסוקים בהם דנו עד עכשיו, אך מוטל עלינו להמשיך ולקרוא במיכה ולבחון את נבואותיו לאור ההבחנה הזאת. האם מפגין מיכה בשם העם רק נאמנות לאל שלנו, או שמא הוא גם רואה את עמנו לא רק כנבחר אלא גם כנבחרת? האם לעם הזה יש זכויות יתר? האם יש לו חובות שלאחרים אין? אם לא נמצא פסוקים נוספים המצדיקים פרשנות זו, הרי שפשוט פגשנו בשני טקסטים מעט שונים, ולשוני שזיהינו אין משמעות מיוחדת.

את התשובה המובהקת והמשכנעת אנו מקבלים כבר בהמשך הפרק שלנו:

בַּיּוֹם הַהוּא, נְאֻם יְהוָה, אֹסְפָה הַצֹּלֵעָה, וְהַנִּדָּחָה אֲקַבֵּצָה, וַאֲשֶׁר הֲרֵעֹתִי. וְשַׂמְתִּי אֶת הַצֹּלֵעָה לִשְׁאֵרִית, וְהַנַּהֲלָאָה לְגוֹי עָצוּם, וּמָלַךְ יְהוָה עֲלֵיהֶם בְּהַר צִיּוֹן מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. וְאַתָּה, מִגְדַּל עֵדֶר, עֹפֶל בַּת צִיּוֹן, עָדֶיךָ תֵּאתֶה, וּבָאָה הַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשֹׁנָה, מַמְלֶכֶת לְבַת יְרוּשָׁלִָם. עַתָּה לָמָּה תָרִיעִי, רֵעַ הֲמֶלֶךְ? אֵין בָּךְ אִם יוֹעֲצֵךְ אָבָד, כִּי הֶחֱזִיקֵךְ חִיל כַּיּוֹלֵדָה. חוּלִי וָגֹחִי, בַּת צִיּוֹן, כַּיּוֹלֵדָה, כִּי עַתָּה תֵצְאִי מִקִּרְיָה, וְשָׁכַנְתְּ בַּשָּׂדֶה, וּבָאת עַד בָּבֶל. שָׁם תִּנָּצֵלִי, שָׁם יִגְאָלֵךְ יְהוָה מִכַּף אֹיְבָיִךְ. וְעַתָּה נֶאֶסְפוּ עָלַיִךְ גּוֹיִם רַבִּים, הָאֹמְרִים: תֶּחֱנָף וְתַחַז בְּצִיּוֹן עֵינֵינוּ. וְהֵמָּה לֹא יָדְעוּ מַחְשְׁבוֹת יְהוָה, וְלֹא הֵבִינוּ עֲצָתוֹ, כִּי קִבְּצָם כֶּעָמִיר גֹּרְנָה. קוּמִי וָדוֹשִׁי, בַת צִיּוֹן, כִּי קַרְנֵךְ אָשִׂים בַּרְזֶל, וּפַרְסֹתַיִךְ אָשִׂים נְחוּשָׁה, וַהֲדִקּוֹת עַמִּים רַבִּים, וְהַחֲרַמְתִּי לַיהוָה בִּצְעָם, וְחֵילָם לַאֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ. עַתָּה תִּתְגֹּדְדִי, בַת גְּדוּד, מָצוֹר שָׂם עָלֵינוּ, בַּשֵּׁבֶט יַכּוּ עַל הַלְּחִי, אֵת שֹׁפֵט יִשְׂרָאֵל.

באחרית הימים יהפוך עם ישראל לגוי עצום. אלוהים יצילו מהאויבים החזקים ביותר, כמו בבל, וגם כשיתקבצו הגויים יחד למלחמה בישראל, יתברר להם שאלוהים קיבץ אותם לארץ ישראל כדי להשמידם בידי ישראל.

קטע זה מזכיר במידה מסוימת את החזון האפוקליפטי של יחזקאל על מלחמת גוג ומגוג. זה חזון אחרית הימים המעמיד את עם ישראל מעל העמים האחרים, ולא רק את אלוהי ישראל מעל האלים הזרים.

וכך מצאנו כי הקטע הזהה מישעיהו הודבק לכמה פסוקים האומרים משהו אחר לחלוטין, ועם הרושם הזה אנו יוצאים מעט מאוכזבים, או לפחות מבולבלים, מפרק ד` במיכה. הפרקים הבאים ייבחנו לאור השאלה הזאת – מהו חזון הגאולה העתידית של מיכה.