והיה באחרית הימים - מיכה ד | דודו פלמה

מאת: דודו פלמה, ציור פאבלו פיקאסו, גרניקה 1936, מוזיאון ריינה סופיה, מדריד ת.פרסום: 08/01/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 א וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יִהְיֶה הַר בֵּית יְהוָה נָכוֹן בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא הוּא מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ עָלָיו עַמִּים. ב וְהָלְכוּ גּוֹיִם רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְהוָה וְאֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו: כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר יְהוָה מִירוּשָׁלִָם. ג וְשָׁפַט בֵּין עַמִּים רַבִּים, וְהוֹכִיחַ לְגוֹיִם עֲצֻמִים, עַד רָחוֹק; וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים, וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה. ד וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ וְאֵין מַחֲרִיד: 

*****

כמה נקודות למחשבה על יכולתו של המין האנושי להתמודד עם אוטופיה:

1. המאה העשרים לימדה אותנו שאוטופיות מתממשות כדיסטופיות. רוברט מוסיל מתאר כך את המעבר מהמאה ה-19 אל המאה העשרים בסיפרו "האיש בלא תכונות":

"על פני השטחיות החלקה כשמן של המאה ה- 19, ניעורה פתאום איזו קדחת והצמיחה כנפיים. איש לא ידע בדיוק מה עומד להתרחש, איש לא יכול היה לומר אם תהיה זו אמנות חדשה, מוסר חדש או, אולי, שידוד- מערכות חברתי. לכן, כל אדם אמר מה שהיה נוח לו לומר. ואולם, בכל מקום ומקום קמו בני אדם וביקשו להיאבק בישן. ובכל מקרה נמצא האיש המתאים לאותו עניין. והחשוב מכל: גברים ונשים בעלי חדוות יוזמה מעשית נועדו ועשו יד אחת עם בעלי חדוות יוזמה רוחנית. נתפתחו כישרונות, שעד אז הוחנקו או שלא השתתפו בחיים הציבוריים. שונים היו זה מזה בתכלית ויעדיהם מנוגדים ניגוד גמור. מהם שאהבו את העל- אדם ומהם שאהבו את התת- אדם. עסקו בפולחן הבריאות ובפולחן השמש, והעלו לדרגת פולחן את עדינותן של עלמות חולות ריאה. התפעלו מאמונה בגיבור ומן האמונה הסוציאלית בכל אדם ואדם. בעת ובעונה אחת היו מאמינים ומפקפקים, טבעיים ומצועצעים, חסונים וחולניים, חולמים היו על שדרות של ארמונות, על גנים סתוויים, על ברכות זכוכית, על אבני חן, חשיש, מחלה, דמונים. אך גם על מרחבי ערבה ואופקים עצומים. על כורי ברזל ומפעלי מתכת. על מתאבקים עירומים, מרידות של עבדים, זוגות קמאיים ועל – ניפוץ סדרי החברה. כמובן, אלה היו סתירות וקריאות קרב שונות ומשונות, אך בנשמת אפן היה מן המשותף. אם תנתח את הזמן ההוא תגיע לתוצאה חסרת שחר כגון עיגול מרובע, העשוי כביכול מברזל עצי- אך לאמתו של דבר הותך ונתמזג הכל לידי משמעות מהבהבת.
 אשליה זו, כפי שנתגלתה בתאריך המאגי של מפנה המאות, הייתה כה עזה, שחלק מן האנשים התנפלו בהתלהבות על המאה החדשה, הלא משומשת עדיין, וחלקם בקשו עוד לחטוף וליהנות מן הישן, כאנשים העומדים לעבור לבית חדש- ובין שני אופני ההתנהגות לא הורגש הבדל ניכר". (רוברט מוסיל- האיש בלא תכונות)

2. כמה עשרות שנים אחר כך נשטף כבר העולם במרחץ דמים בשתי מלחמות עולם נוראות. וג`ורג` שטיינר אחרי השואה הנוראה מדבר על אופיו של העולם, על מולדתו הטקסטואלית של העם היהודית ועל ההחמצה של ייעודו של העם היהודי בהקמתה של מדינת ישראל.

"כולנו אורחים בעולם החיים, אין אדם היודע את משמעות בריאתו, חוץ מבמובן הביולוגי, הפרימיטיבי ביותר, אין איש יודע את התכלית, אם ישנה תכלית כל עיקר, את המשמעות האפשרית שנודעת ל"השלכתו" כביכול אל תוך מסתרי הקיוּם. למה זה אין לא-כלום? למה אני קיים? אורחים אנו בכוכב הלכת הקטן הזה, אורחיו של מארג מורכב לאין שיעור, אולי אקראי, של מוטציות ותהליכי אבולוציה, שבמקומות רבים לאין מספר עלולים היו להתרחש אחרת או להביא לידי הכחדתנו. התגלגלו הדברים כך שאנו אורחים משחיתים, מחריבים, מנצלים והורסים, מינים אחרים ומשאבים" (ג`ורג` סטיינר, אֶראטה: מאזן של חיים)

3. "במובן מסוים, כך אני מרגיש, זו תהיה שערורייה (,,,) אם אלפי שנות התגלות והתגייסות לעמוד בסבל, אם ייסוריהם של אברהם ויצחק, מהר המורייה ועד אושוויץ, אם כל אלה יתמצו בסופו של דבר בהקמתה של מדינת לאום חמושה מכף־רגל ועד ראש, ארץ ככל הארצות..." (ג`ורג` שטיינר, אראטה, מאזן החיים)

4. 

אימג`ן (לג`ון לנון)
---------------------

לְאַט נָמוֹג לְתוֹךְ
שָׁמַיִם לֵאֵי כּוֹכָבִים
מוֹתִיר אַחֲרָיו נִצְנוּץ רַךְ
שֶׁל מִשְׁקָפָיו הָעֲגוּלִים
כְּמוֹ פֶּתֶק שֶׁנִּשְׁכַּח צָמוּד
בְּמַגְנֵט לְדֶלֶת הַמְקָרֵר 
-
בַּגַּן בֵּין עֲצֵי הַדֻּבְדְּבָן 
יוֹקוֹ נוֹתְרָה לַצִּפֳּרִים
כֹּהֶנֶת חֲשׁוּקַת שְׂפָתַיִם
שְׁרִיר יַפָּנִי נֶאֱמָן
עַל סַפְסָל בַּסֶּנְטְרַל- פָּארְק
מְהַדְהֶדֶת עַכְשָׁו לְחַסְרֵי הַבַּיִת
כְּמוֹ יְרִיִּה בְּחֶדֶר רֵיק

וְרַק הָאוֹקְיָנוֹס אָחִי
יִשְׁאַג בְּעֹז אֶת הַשִּׁירִים
שֶׁפַּעַם הָיוּ רַק שֶׁלּוֹ
עַד שֶׁיִּכְלֶה הֶעָשָׁן 
 מֵהָאָרֶץ