טַל מֵאֵת יְהוָה - מיכה ה' | מני גל

מאת: מני גל,התמונה ויקיפדיה ת.פרסום: 09/01/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

הָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּטַל מֵאֵת יְהוָה, כִּרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב, אֲשֶׁר לֹא יְקַוֶּה לְאִישׁ, וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי אָדָם.

פרק ה` מציג את חזון העתיד האופטימי, שמנבא מיכה לעם ישראל. כמה מרכיבים מהווים את תמונת העתיד הוורוד הזה, והם: דמותו של המושל בישראל, הוא המלך המשיח, בן לשושלת דוד המלך; ההכרעה של האויב האשורי, ואתו שאר הגויים העוינים את ישראל; ופעולת הניקיון שיעשה ה` בעם ישראל – מכל מנהגי האלילות והעבודה הזרה.

בתוך הנבואה הזאת מופיע פסוק יחיד, שיש לו יחוד, והוא ממשיל את מצבו של עם ישראל לטל עלי עשב. זו תרומתו הצנועה של מיכה לגיבוש היחס המיוחד שיש למסורת היהודית לתופעת הטל.

וכך כותב הרב נתנאל יוסיפון באתר ישיבת בית-אל:

"הטל וכוחות החיים

בקיץ יורד הטל על הארץ. אם נשווה את הדרך בה נוצרים טללי הקיץ לאופן היווצרותם של גשמי החורף, נגלה שההבדל ביניהם מבטא את התפקידים הרוחניים השונים של הקיץ והחורף...

ההבדל בין הגשם לטל, שטיפות הגשם הם המים הנמצאים מחוץ לאדמה ומוסעים אליה על ידי הרוח, לעומת זאת – אגלי הטל הם המים המצויים כבר בארץ...

מכאן, שהגשם הוא יניקת כוחות חיים חדשים, ואילו הטל היורד בקיץ מבטא את העובדה שינקנו כבר מספיק כוחות חיים, ועתה – מוטל עלינו לממשם ולגלותם החוצה בחיינו. לכן הגשם נעצר לעיתים ואילו הטל יורד בכל השנה (תענית ג) כי אגלי הטל הם כוחות החיים המצויים בעולם תדיר.

לעתיד לבוא, עת כוחות החיים בעולם יגיעו לתיקונם, יתגלה שהמוות הוא שקר (אורות הקודש ב` עמוד שפ`) ואין כוח מכוחות החיים אשר אבד לנצח, או אז יוריד הקדוש ברוך הוא טל של חיים לעולם, שנאמר: "יחיו מתיך נבלתי יקומון, הקיצו ורננו שוכני עפר, כי טל אורות טלך "(ישעיהו כו) וכל ישראל יחיו לנצח בתחיית המתים, ובאותה העת "השמחה תהיה שלמה שנאמר: אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה" (ילקוט שמעוני ויקרא אות תרנד)"

 

נשוב אל הפסוק היפה בספר מיכה. אמנם מיכה לא קרא את דברי הרב יוסיפון, אבל יכולים אנו לפרש את דברי מיכה לאור דבריו היפים של הרב.

בניגוד למה שנאמר ברוב נבואות הגאולה של הנביאים שהכרנו עד כה, בהן אלוהים הוא שיחולל את המהפך בלבבותיהם של בני העם, ואילו מעט מדי נאמר בהן על מה שנדרש מהעם לעשות כדי לזכות בגאולה, נוכל לראות בדימוי הגאולה לטל, כפי שאומר מיכה, רמז לתהליך הדרגתי שיבשיל בעם עצמו, בכוחות חיים והתחדשות המצויים בו מלכתחילה, ואלה יגיעו למימוש ברגע הגאולה.

התעוררות הציונות היתה דוגמה מופלאה להתעוררות כוחות חיים, שהיו רדומים בעם, עד שבמאמציהם של יחידים לחדש את חיבת ציון המעשית, להחיות את השפה העברית ולרפא את תחלואיה החברתיים של החיים בגולה, יכולה היתה לקום תנועת המונים שהביאה לחידוש החיים על אדמת ארץ ישראל עד להקמתה של מדינה עצמאית.

וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים – מתוך החיים בגולה, בקרב אומות ותרבויות זרות, תקום שארית, תנועה המשמרת את ניצוץ החיים המקורי.

כְּטַל מֵאֵת יְהוָה – בדומה לטל המחייה, שמוריד ה`.

כִּרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב – ובדומה לגשמי האביב, המאפשרים לנבטים הרכים להמשיך ולהתפתח, עד אשר יגיעו לפוריות ויצמיחו את הדור החדש.

אֲשֶׁר לֹא יְקַוֶּה לְאִישׁ וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי אָדָם – אך בניגוד לאדמה, המחכה לנדיבותו של האל, אנו לא נמתין, ולא נקוה לעזרה – לא משמים ולא מידי אומות העולם – ונחושה לארץ אבותינו.

 

וברוח דברים אלה כתב אהרן דוד גורדון:

עתה, בשאפנו לשוב לתחייה, לתחייה לאומית, אנושית ואישית כאחת, עלינו לתקן כל זה, ובמידה גדולה לברוא את כל זה מחדש. עלינו לשוב אל הטבע, אל העבודה העצמית ואל לשוננו העצמית. קודם כל עלינו, כמובן, לשאוף לשוב לארצנו, להכות שורש בארץ-ישראל על ידי עבודתנו העצמית על אדמתה ולהשיב לתחייה את לשוננו הלאומית. אולם הרי לא נוכל להשיב את כל העם בפעם אחת לארץ-ישראל, ומי יודע, כמה שנים או כמה דורות יעברו, עד שכל העם יעבור שמה.

עלינו אפוא לדאוג, כי גם העם אשר בגולה ישוב לתחייה ובאותם הדרכים אשר בארץ-ישראל: על ידי תשובה אל הטבע, אל העבודה ואל הלשון הלאומית. צריך, שעם ישראל, אשר יכה שורש בארץ-ישראל, ישלח זרם חיים גם לנופו הנוטה לארצות אחרות, כמו שגם נופו ישיב מברכת השמש, הגשם והרוח של ארצות התפשטותו לשרשים, הגזע והענפים אשר בארץ-ישראל. צריכה להיות הפעלה הדדית, החיאה הדדית.

אהרון דוד גורדון , עבודת-התחייה בארצות-הגולה, נדפס בשבועון `העברי`, שיצא לאור בארצות הברית ע"י `המזרחי` בעריכת מ. ליפסון, תרפ"א