גם לשודדים ישנו חוש צדק - מיכה ו| דודו פלמה

מאת: כתיבה וציור - דודו פלמה ת.פרסום: 10/01/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

ח הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב, וּמָה יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, עִם-אֱלֹהֶיךָ. 

*****

אני אוהב את הפרשנות של ריה"ל בכוזרי במאמר השני לפסוק ח` בפרק ו`. 
 הוא אומר דברים מאוד ברורים ויפים בעיני, על כך שאלוהים מצפה מאיתנו להיות קודם כל בני אדם. כלומר להשתדל מאוד להיות בני אדם. כי חברה המקיימת מצוות ובזה לאדם אינה קרויה חברה אנושית ואינה ראויה להתקיים.

מז. אמר הכוזרי: כן עם הצדק. וכן אני חושב, וכן קראתי בספריכם, כמו שאמר: [דברים י` יב] "מה ה` אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה". ואמר. [מיכה ו` ח] "מה ה` דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד" (מיכה ו, יד) וזולת זה הרבה. 

מח. אמר החבר: אלה והדומה להם, הם החוקים השכליים, והם הקדמות והצעות לתורה האלוקית, קודמות לה בטבע ובזמן, אי אפשר בלעדיהם בהנהגת איזו קהלה שתהיה מבני אדם. עד שקהל הליסטים, אי אפשר שלא יקבלו הצדק ביניהם, ואם לא, לא הייתה מתמדת חברתם. וכאשר הגיע המרי מבני ישראל אל עניין שהקלו בתורות השכליות והמנהגיות, אשר אי אפשר מבלעדיהם לכל קהלה, כאשר אין אפשר לכל יחיד מבלעדי הדברים הטבעיים מאכילה ושתייה ותנועה ומנוחה ושינה ויקיצה, והחזיקו עם זה בעבודות הקורבנות וזולתם מן התורות האלוקיות השמעיות, הסתפק מהם בפחות, ואמר: ולוואי שתשמרו התורות ששומרים אותם הפחות שבקהילות, מקבלת הצדק והדרך הטובה וההודאה בטוב הבורא. כי התורות האלוקיות לא תשלמנה אלא אחר השלמת התורות המנהגיות והשכליות. ובתורות השכליות קבלת הצדק וההודאה בטוב הבורא. 

****

ארבע הלוויות, אפס נציגי ממשלה: "כנראה שאנחנו לא מספיק אטרקטיביים"
 איש משרי הממשלה לא נכח בהלוויותיהם של הרוגי פיגוע הדריסה בירושלים, וההורים זועמים: "לא משהו מיוחד, כולה ילדה נדרסה, לא?".

כולה מה ה` דורש מכם בסך הכל ש"תהיו בני אדם"... 
 ובינתיים עד שניקח את הזמן ונהיה בני אדם יגיעו כבר הברברים...

*****

בְּצִפִּיָה לברברים 

אָמַרְנוּ- יוֹם אֶחָד הֵם יַגִּיעוּ

-
יוֹם אֶחָד תַּבְשִׁיל הַצִּפִּיָה 
וְתִקְרֹם עוֹר וְגִידִים וּמַכְאוֹב
וְתִהְיֶה לַחֲרָדָה אֲיֻמָּה.

-
אָמַרְנוּ- יוֹם אֶחָד הֵם יַגִּיעוּ

-
חֶרְדָּתֵנוּ תִהְיֶה תְּלוּיָה וְעוֹמֶדֶת
מִנֶּגֶד, שָׁנִים מְטַפְטְפוֹת
כְּמוֹ טִפּוֹת אִינְפוּזְיָה-
זְמַן קָצָר שֶל חַיִים וְחִטָּה שֶׁבָּשְׁלָה
וְשִׁבְעַת הַמִּינִים בֵּין שָׁמַיִם
כְּחֻלִּים וְחֲרוּלֵי קַיִץ.

-
אָמַרְנוּ- יוֹם אֶחָד הֵם יַגִּיעוּ

-
וְלִפְעָמִים הָיָה מִי מֵאִתָּנוּ אוֹמֵר נוֹאָשׁ
שָׂם קֵץ לְחַיָּיו אוֹ כּוֹתֵב שִׁיר
אוֹ חוֹרֵשׁ שָׂדֶה אוֹ בּוֹנֶה בַּיִת.
רַק שְׂנָאוֹת אֲפֵלוֹת נֶאֶגְרוּ
בְּמִסְתְּרֵי חוֹמוֹת הַלֵּב
וְלֹא יָכֹלְנוּ לְהַבִּיט עוֹד
אִישׁ בְּעֵינֵי רֵעֵהוּ.

-
 וְיוֹם אֶחָד הֵם הִגִיעוּ