לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ מיכה - ז' |מני גל

מאת: מני גל, ציור ועיבוד תמונה יונה ארזי ת.פרסום: 11/01/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

לפני שמיכה נפרד מאתנו, הוא מזכה אותנו בתמצית תפיסתו את מערכת היחסים ארוכת הטווח בין אלוהים לעמו, ואת מערכת היחסים השונה בין האל לעמים האחרים, אויבי ישראל. מיכה מדבר בשם העם, ואת אמונתו הבלתי מעורערת בצדקת האל הוא מבטא בתחזית שהוא רוקם לעתיד לבוא. נשים לב: מיכה הולך כמה צעדים קדימה בזמן, והוא מצייר מהלך המכיל כבר את החורבן והגלות, את ההכרה בחטא, את התשובה, את הסליחה ואת הגאולה.

אַל תִּשְׂמְחִי, אֹיַבְתִּי לִי! כִּי נָפַלְתִּי – קָמְתִּי, כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ - יְהוָה אוֹר לִי.

שמחת אויבי עם ישראל למפלתו אינה מוצדקת, שכן אותו עם שנפל – יקום, ואלוהים, כן, זה שהביא למפלתו של העם, יאיר לו בחושך הגלות. עם כל הכאב והתסכול המלווים את נפילת ממלכת ישראל, בוטח מיכה באל, שלא יעזוב את עמו.

זַעַף יְהוָה אֶשָּׂא, כִּי חָטָאתִי לוֹ, עַד אֲשֶׁר יָרִיב רִיבִי, וְעָשָׂה מִשְׁפָּטִי. יוֹצִיאֵנִי לָאוֹר, אֶרְאֶה בְּצִדְקָתוֹ.

מיכה מדבר בלשון עתיד על נכונות העם לקבל עליו באמונה את זעף האל, מתוך הבנה שחטא, וכי מגיע לו עונש. הוא משוכנע כי לאחר מכן ישוב האל לריב את ריבו של העם עם אויביו. מעשיו של האל, גם אלה שיפגעו בעם קשות, כולם צודקים.

וְתֵרֶא אֹיַבְתִּי, וּתְכַסֶּהָ בוּשָׁה, הָאֹמְרָה אֵלַי: אַיּוֹ יְהוָה אֱלֹהָיִךְ? עֵינַי תִּרְאֶינָּה בָּהּ, עַתָּה תִּהְיֶה לְמִרְמָס כְּטִיט חוּצוֹת.

האויב יראה את היפוך המגמה של אלוהי העם העברי, ובושה תכסה אותו על שהתגרה בעם ישראל ובאלוהיו. בני ישראל יזכו לראות בעיניהם את עזרת ה` ואת נקמתו בגויים.

יִרְאוּ גוֹיִם וְיֵבֹשׁוּ מִכֹּל גְּבוּרָתָם, יָשִׂימוּ יָד עַל פֶּה, אָזְנֵיהֶם תֶּחֱרַשְׁנָה. יְלַחֲכוּ עָפָר כַּנָּחָשׁ, כְּזֹחֲלֵי אֶרֶץ, יִרְגְּזוּ מִמִּסְגְּרֹתֵיהֶם, אֶל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יִפְחָדוּ, וְיִרְאוּ מִמֶּךָּ.

ואז, במצבם המושפל והמובס יבואו הגויים לבקש את חסותו של ה`.

בקטע זה מובלעות כמה הנחות בסיסיות:

חורבן הממלכה והיציאה לגלות אינן מסמנות את סוף האומה העברית. ממצב שפל זה יעלה העם מחדש. העם יכיר באחריותו וידע לבטא זאת. אלוהים יסלח לו וישוב לתמוך בו. אויבי העם, ששימשו כלי לזעמו של ה`, יוכו קשות על ידי אותו אל. הסיבה: הם לא הכירו באל האחד והיחיד, ובטחו בגבורתם. סוף דבר – גם ממלכות הגויים האויבים יכירו, לאחר מפלתם, בגדולת אלוהי ישראל.

נבואות הגאולה והנחמה של נביאים קודמים שהכרנו התעלמו, על פי רוב, מחלקו של עם ישראל בתהליך הגאולה. מיכה מוסיף כאן תוספת חשובה, את האפשרות שהעם ישוב להאמין באלוהים, ולא מפחד המכות שהנחית עליו, אלא מתוך אמונה שהחורבן והגלות הגיעו לו בדין, ומתוך אמונה נוספת בכך שאלוהים לא ינטוש את עמו הסובל, ולבסוף יבוא לעזרתו ויגאל אותו.

וכך, בדברי שבח ותודה, מסיים מיכה, בנימה אופטימית מאמינה, את ספרו הקטן:

מִי אֵל כָּמוֹךָ, נֹשֵׂא עָוֹן, וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ? לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ, כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא. יָשׁוּב, יְרַחֲמֵנוּ, יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ, וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם. תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, חֶסֶד לְאַבְרָהָם, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם.