מַדּוּעַ יִנָּבֵא נַחוּם עַל נִינְוֵה? - נחום א' | מני גל

מאת: מני גל, מאת BrokenSphere - נוצר על ידי מעלה היצירה, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=11047821 ת.פרסום: 12/01/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

ספר נחום, מקבץ קטן של שלושה פרקים, עוסק כולו בנבואת חורבן על נינוה, בירת הממלכה האשורית. נוכל לראות בשלושת פרקי הספר יחידת נבואה אחת, מה שמאפשר לנו להתמקד כעת, עם קריאת הפרק הראשון, ברקע ההיסטורי של התקופה. ננסה לענות על השאלות: מי היה נחום? מתי חי? מה ארע בארץ ישראל ובמרחב המזרח תיכוני באותם ימים? מה היתה נינוה עבור היושבים בארץ?

רמזים מועטים מתוך הספר יקדמו אותנו לכיוון מציאת תשובות חלקיות לשאלות מעניינות אלה. הנה פסוק מתוך פרק ג`:

הֲתֵיטְבִי מִנֹּא אָמוֹן, הַיֹּשְׁבָה בַּיְאֹרִים, מַיִם סָבִיב לָהּ, אֲשֶׁר חֵיל יָם מִיָּם חוֹמָתָהּ?

פסוק זה והבאים אחריו מתייחסים לחורבנה של נא אמון המצרית, שהוחרבה על ידי אשורבניפל האשורי בשנת 661 לפנה"ס. נחום התנבא, ככל הנראה, אחרי שנה זו. מתוכן הנבואה, העוסקת בחורבן נינוה, ניתן להניח כי היתה זו נבואה לעתיד, כלומר לפני שהבבלים החריבו את נינוה בשנת 612 לפנה"ס. אמנם יש הסבורים כי הנבואה, שנכתבה בזמן עתיד, תיעדה את חורבן נינוה שכבר התרחש, אבל המחזיקים בשעה זו הינם מיעוט, וגם הם מציעים שהנבואה נכתבה מיד לאחר החורבן. אם כן, יש בידינו טווח של 49 שנים, שבו יכול היה נחום להתנבא.

מה קרה ביהודה באותן השנים? ממלכת ישראל כבר חרבה ב-722 לפנה"ס מידי האשורים. בשנת 701 לפנה"ס פלש סנחריב מלך אשור ליהודה, כבש והחריב ערים רבות, ושב לארצו לאחר שמגפה פרצה בצבאו הצר על ירושלים. נחום פעל, על פי מידע זה, בימיו של מנשה, בנו של חזקיהו, או בימיו של אמון ויאשיהו. יש להם, לתושבי יהודה, בטן מלאה על האשורים, שנודעו באכזריותם הנוראה, ואשר הסבו נזקים כה קשים לממלכה הקטנה.

תקופת 49 השנים המדוברות – ראשיתה בשליטה אשורית חזקה, בהנהגת המלך אשורבניפל, וסופה בהיחלשות הדרגתית של אשור, הנתקפת חליפות על ידי הסקיתים, הבבלים, ואף המצרים.

בזכות חולשתה היחסית של אשור מצליח מנשה למלוך ביהודה תקופה ארוכה מאד, שבה יש פחות מלחמות ויותר שגשוג ורוגע מדיני. תקופת יאשיהו מתאפיינת בניסיונות המלך היהודאי לנצל את החולשה האשורית, ולהשתלט על שטחים שהיו שייכים בעבר לממלכת ישראל. בממלכת יהודה התחלפו הלכי הרוח בין הרצון לחיות בשלום עם השלטון האשורי לתקווה להתנער משלטון זה ולראות בנפילתו.

גם אם קשה למקם את נבואת נחום במדויק בתוך התקופה רבת התהפוכות הזאת, הרי שהיא מבטאת את השנאה העמוקה שרחשו אנשי יהודה לשליט האשורי האכזרי ואת התקווה למפלתה, שכנראה היתה מבוססת על המציאות בשטח, על תחילת היחלשות המעצמה האדירה הזאת.

והערה קטנה לגבי יחסו של התנ"ך למלכי יהודה – חזקיהו, מנשה ויאשיהו. בעוד שחזקיהו ויאשיהו מוחזקים על ידי התנ"ך כמלכים מוצלחים, שעשו הטוב בעיני ה`, מנשה זוכה ליחס הפוך, כנראה משום שבניגוד לשנים האחרים, שעסקו, בין השאר, ברפורמות דתיות, וטיהרו את הארץ מעבודה זרה, מנשה, ככל הנראה, חי בשלום עם התרבות האלילית. מבט מעט יותר מפוכח ופחות דתי על התקופה מבליט את מנשה דווקא כמלך שידע להסתדר עם מערכת הכוחות האזורית, והביא רוגע ושגשוג כלכלי על הממלכה הקטנה שביהודה, בעוד שחזקיהו ויאשיהו היו הרפתקנים מדיניים, שסיבכו את יהודה החלשה בעימותים עם אשור ועם מצרים, וגרמו לנזקים גדולים לממלכתם. חומר למחשבה. פרופ` יגאל בן-נון עוד מרחיק לכת, ומעריך כי יתכן שמפעלי הבניה הגדולים המיוחסים לחזקיהו, כמו נקבת השילוח, התבצעו בתוך תקופת מלכותו הארוכה והרגועה של מנשה... לך תדע!