בּוּקָה וּמְבוּקָה וּמְבֻלָּקָה בְּנִינְוֵה - נחום פרק ב` |  מני גל

מאת: מני גל התמונה ויקיפדיה ת.פרסום: 15/01/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

בהנחה שנבואת נחום – זמנה הוא שלהי ימי מלכותו של יאשיהו ביהודה, לאחר מותו של אשורבניפל החזק, כאשר ממלכת אשור נחלשת, והיא מתחילה להתמודד עם יריבים קשים בצפון. יאשיהו שוקל להצטרף ליריבי אשור ולהחיש את מפלתה הקרובה. אנו יודעים כי התערבותו של יאשיהו במאבק האדירים הזה הסתיימה רע. הוא עלה למגידו בניסיון לעצור את מסע התגבורת של פרעה נכה מלך מצרים, ופרעה נכה, שהיה בדרכו לסייע לאשורים, הרגו.

האם נבואת נחום, המדברת על חורבן נינוה היא תיאור היסטורי של מה שנתרחש כבר, או חזון לעתיד לבוא תוך שנים ספורות – אין לדעת. רשימת המאורעות הבאה תקל עלינו להבין את התקופה המבלבלת הזאת, שבה איש לא יכול היה לדעת כי בסופה יעלה כוח חזק מאד, הבבלים, שישפיעו על האזור כולו השפעה מכרעת.

722 לפנה"ס חורבן שומרון מידי סרגון האשורי

701 לפנה"ס מצור סנחריב האשורי על ירושלים

663 לפנה"ס אשורבניפל האשורי משתלט על מצרים

652 לפנה"ס מצרים משתחררת מעול אשור

631 לפנה"ס מות אשורבניפל ותחילת דעיכת האימפריה האשורית

625 לפנה"ס נבופלאסר הכשדי משתלט על בבל

612 לפנה"ס חורבן נינוה, בירת אשור, מידי בבל ומדי

609 לפנה"ס יאשיהו מלך יהודה נהרג בקרב מגידו, והשליטה האשורית בחרן מסתיימת

 

לאור רשימת האירועים הזאת ננסה להבין את פסוקי פרק ב`:

הִנֵּה עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר, מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם. חָגִּי, יְהוּדָה, חַגַּיִךְ, שַׁלְּמִי נְדָרָיִךְ, כִּי לֹא יוֹסִיף עוֹד לַעֲבָר בָּךְ בְּלִיַּעַל, כֻּלֹּה נִכְרָת.

יתכן שנחום מתייחס לנפילת נינוה ולתקוה שכוחם של האשורים לא יעמוד להם עוד להזיק ליהודה.

עָלָה מֵפִיץ עַל פָּנַיִךְ, נָצוֹר מְצֻרָה, צַפֵּה דֶרֶךְ, חַזֵּק מָתְנַיִם, אַמֵּץ כֹּחַ מְאֹד!

המפיץ הם האשורים, אשר הפיצו את תושבי ישראל בגולה. כוחם נחלש עם נפילת נינוה, וזה הזמן עבור בני יהודה, שישמרו את מצודותיהם, את דרכי ארץ ישראל ויחזקו את כוחם הצבאי.

מָגֵן גִּבֹּרֵיהוּ מְאָדָּם, אַנְשֵׁי חַיִל מְתֻלָּעִים, בְּאֵשׁ פְּלָדוֹת הָרֶכֶב, בְּיוֹם הֲכִינוֹ, וְהַבְּרֹשִׁים הָרְעָלוּ.

תיאור הצבא הבבלי הכובש את נינוה, והוא מצויד במגינים המואדמים מדם חללי אשור, וגלגלי רכבי הברזל שלם מעלים ניצוצות אש כלפידים ברוצם על הסלעים, וכידוני עצי הברושים המושחזים משוחים ברעל ממית.

שַׁעֲרֵי הַנְּהָרוֹת נִפְתָּחוּ, וְהַהֵיכָל נָמוֹג.

נינוה יושבת על החידקל, במקום המפגש של נהר זה עם יובל החוסר. הכובש הבבלי פורץ שערים אלה ומחריב את היכל המלך.

בֹּזּוּ כֶסֶף, בֹּזּוּ זָהָב, וְאֵין קֵצֶה לַתְּכוּנָה, כָּבֹד מִכֹּל כְּלִי חֶמְדָּה.

בנוסף להרג ולחורבן – ביזה בהיקפים גדולים, שכן נינוה היתה עיר ענקית.

אַיֵּה מְעוֹן אֲרָיוֹת, וּמִרְעֶה הוּא לַכְּפִרִים, אֲשֶׁר הָלַךְ אַרְיֵה לָבִיא, שָׁם גּוּר אַרְיֵה, וְאֵין מַחֲרִיד. אַרְיֵה טֹרֵף בְּדֵי גֹרוֹתָיו, וּמְחַנֵּק לְלִבְאֹתָיו, וַיְמַלֵּא טֶרֶף חֹרָיו, וּמְעֹנֹתָיו טְרֵפָה.

מלכי אשור אהבו לדמות את עצמם לאריות, ודימוי זה מופיע בכמה פסוקים של פרק זה בנחום.

 

התיאור הכל כך ציורי של מפלת אשור מעלה את האפשרות, שנחום ציירו לאחר שכבר התרחש, אם כי, כאמור, אין לנו דרך לוודא זאת.

האם נחום משגר מסר כלשהו לנו, לאנשי יהודה ולהנהגתה? יתכן שכן. האמירה ` הִנֵּה עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר, מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם. חָגִּי, יְהוּדָה, חַגַּיִךְ, שַׁלְּמִי נְדָרָיִךְ, כִּי לֹא יוֹסִיף עוֹד לַעֲבָר בָּךְ בְּלִיַּעַל, כֻּלֹּה נִכְרָת` , יתכן שמשמעותה אזהרה, ויש לפרשה כך: אנשי יהודה, אשור נופלת, ולא תזיק עוד ליהודה. זה הזמן ליהנות מהשלום, הנובע מהעובדה שאנחנו איננו נמצאים בעין הסערה, אלא בשוליה. אל לנו לדחוף את האף לעניינים האלה, שהם גדולים עלינו בכמה מידות. נחוג את חגינו ונקיים את מנהגינו עתה, כי לא ברור כמה זמן זה יימשך.

ואם זה המסר, הרי שהמלך יאשיהו לא הקשיב לו, ובזאת חרץ את גורלו שלו.