נחום ויונה - נחום ב' | מיכאל פדידה

מאת: מיכאל פדידה, התמונה ויקיפדיה By Trjames (Own work), CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=2600072 ת.פרסום: 15/01/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 ברשימה זו  ברצוני לעמוד על הזיקה ההדוקה בין ספר נחום לספר יונה ולהראות שבאופן פרדוכסאלי שני הספרים מנסים לתת מענה לאותה בעייה קיומית של עם ישראל, כפי שיובהר בסוף הרשימה.

הזיקה בין שני הספרים קופצת לעינו של הקורא על ידי פסוקים משני הספרים, שמתייחסים ישירות לתכונות האל כפי שהן נאמרות  על ידו למשה: "אדוני אדוני אל רחום וחנון ,ארך אפים ורב חסד ואמת. נוצר חסד לאלפים נושא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה. פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים" (שמות לד, ו –ז).

חז"ל קבעו על סמך הפסוקים הנ"ל שאלהים מאופיין בשלוש עשרה מידות. אך ניתן בעצם לעשות הכללה ולהעמידן על שתיים: מידת הרחמים ומידת הדין. ואכן ספר נחום בחר לאפיין את אלהים על ידי מידת הדין בעיקר  וספר יונה  _ על ידי מידת הרחמים:

-  ספר נחום: "אל קנוא ונוקם ה`. נוקם ה` ובעל חמה. נוקם ה` לצריו ונוטר הוא לאויביו. ה` ארך אפים וגדול כוח ונקה לא ינקה" – א, ב – ג.

             - ספר יונה: "כי ידעתי כי אתה אל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה" – ד, ב.

בשני הספרים  מככבת העיר נינוה, שמוצגת כעיר החטאים האולטימטיבית, אך בהבדל אחד:  נינוה של ספר נחום מייצגת את המעצמה האשורית הרשעה שפגעה בעם ישראל. נינוה של ספר יונה, לעומת זאת, אינה מזכירה שנינוה היא עיר הבירה של הממלכה האשורית שפגעה אנושות בעם ישראל ובעמי הסביבה. (יחד עם זה אין ספק שקהל מאזיניו של יונה הבין שמדובר בנינוה בירת אשור והאויבת של עם ישראל). שני הספרים סבורים שמן הראוי היה שאלהים ישמיד את נינוה, אלא שבספר יונה היא ניצלת כי כל תושביה חוזרים בתשובה.

שני הספרים מדברים על השליטה של אלהים בטבע. ספר נחום מדגיש את כוחו ההרסני של אלהים: "בסופה ובשערה דרכו וענן אבק רגליו. גוער בים ויבשהו וכל הנהרות החריב. אומלל בשן וכרמל ...הרים רעשו ממנו" – א, ג – ד. ספר יונה, לעומת זאת, מציג טבע שנשלט על ידי אלהים שיוצר נסים לטובת האדם (אלהים מציל את הספינה על מלחיה מהסערה שהוא יצר, הדג בולע את יונה אבל הוא לא ממית אותו, הקיקיון מספק צל ליונה).

יש הנגדה בין תכונות האל בשני הספרים לבין אופן שליטתו בטבע. האלהים הנוקם של נחום שיכול להפעיל את תופעות הטבע ההרסניות (כמו רעידת אדמה) יהרוס את נינוה עיר הדמים  ואילו האלהים הרחום של יונה שמחולל נסים בטבע לטובת האדם מציל את נינוה מהשמדה, כי תושביה חזרו בתשובה.

נותר לי עכשיו להראות ששני הספרים פותרים בעצם אותה בעיה: אשור היא אויבת אכזרית של עם ישראל שהוא עם קטן שאינו יכול בשום אופן להתגבר בכוחות עצמו על האויב הזה. זוהי משימה שרק אלהים – שיש לו זיקה מיוחדת לעם ישראל- יכול לבצע.

ספר נחום מצפה שאלהים, שהוא אל נקמות, יפעיל את כוחו ההרסני ויחריב את נינוה על פשעיה נגד עם ישראל. ספר יונה, לעומת זאת, מבטא משאלת לב ( wishful thinking) שנינוה (אשור) תחזור בתשובה ותיהפך לממלכה צדיקה שתחדל לפגוע בישראל. או אם לבטא זאת בדימויים מעולם החיות ,שתהפוך מאריה טורף (כפי שהיא מוצגת על ידי נחום בפרק ב, יב – יד) ללויתן צמחוני (מעין דג גדול שבלע את יונה).  דווקא יונה הנביא, שמוצג בספרו כדמות תמהונית ולא מעשית, אינו מוכן להתמכר למשאלת לב הזויה, שהאויב האשורי יהפך פתאום לחית מחמד שאין בכוחה להזיק לעם ישראל.

לסיכום -  שני הספרים מבטאים שתי משאלות לב לקיצה של ממלכת אשור שפגעה בעם ישראל. כל משאלת לב ניזונה מתפיסה בלעדית של  אלהים כאל נוקם או כאל רחום.