מי הם הכשדים? חֲבַקּוּק פרק א'  מני גל

מאת: מני גל התמונה canstockphoto ת.פרסום: 17/01/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

ספר חבקוק הקטן, שלושה פרקים בסך הכל, הוא נבואה על הכשדים. על זמנו של חבקוק אין הספר מספק מידע, ואין לנו אלא להסתפק ברמזים. ממלכת הכשדים מוצגת בספר כממלכה רשעה, חזקה ואכזרית, אך אין כל התייחסות לאסון שהמיטו הם, בשמם האחר - בבל, על ממלכת יהודה. אי לכך, משערים החוקרים, והם מסתייעים בפרטים נוספים, כי חבקוק שייך לתקופה מוקדמת יותר, שבה הכשדים מתחילים לצבור כוח על חשבון האימפריה האשורית.

לפני שננסה לחלץ מעט מידע מפסוקי הפרק הראשון, הנה סקירה היסטורית קצרה.

הכשדים, הקרויים גם כלדיים, עם שמי מדרום מסופוטמיה, מוזכרים בתעודות אשוריות מתקופת שלמנאסר השלישי, מלך אשור, במאה ה-9 לפנה"ס. גבולם הצפוני הגיע עד לעיר בבל, והדרומי – במפרץ הפרסי, בשפך הנהרות פרת וחידקל. בתקופה זו היו הכשדים עדיין מפוצלים לשבטים, שנאבקו ביניהם קודם שהחלו להתמודד עם האימפריה האשורית. תגלת פלאסר האשורי נלחם בכשדים, הביא לשליטה אשורית בעיר בבל בשלהי המאה ה-8 לפנה"ס, והגלה כשדים לתחומי הממלכה האשורית. שנים מספר לאחר הכיבוש האשורי התאחדו השבטים הכשדיים תחת מנהיגותו של מרדוך-אפלה-אידינה, שכרת ברית עם עילם, ומרד בסרגון השני, מלך אשור. 12 שנים של עצמאות כשדית נסתיימו בהשתלטות מחודשת של סרגון על בבל. עם עלייתו לשלטון של בנו סנחריב, ב-703, זכתה בבל לתשעה חודשים של עצמאות, אשר הסתיימו בהכנעתם פעם נוספת. בשנת 694 מרדו הבבלים והכשדים עוד הפעם, מרד שנמשך חמש שנים, בסיוע עילמים, ארמים ושבטים נוספים. סנחריב צר על בבל, כבשה והחריבה, והגלה רבים מתושבי הערים הבבליות לנינוה, בירת אשור, ואף לארץ ישראל. קרב ח`לולה, בשנת 691 לפנה"ס אמנם לא נסתיים בתוצאה חד משמעית, אך אשור נסוגה מהאזור הבבלי. בימי אסרחדון ואשורבניפל, במאה ה-7 לפנה"ס, פרצו מרידות נוספות של הכשדים נגד אשור, ואחת מהן היתה פרי שיתוף פעולה עם שמש-שום-אוכין, אחיו של אשורבניפל, שניסה להפילו מכסאו. גם מרד זה דוכא. בשנת 625 לפנה"ס, עלה לשלטון בבבל המלך נבופלאסר שהיה ממוצא כשדי. הוא הכניע את האשורים, הרס את נינוה, והביא למיגורה הסופי של האימפריה האשורית. עם כיבוש בבל והפיכתה לבירת הממלכה של נבופלאסר התחזק הזיהוי של הכשדים עם השם `בבל`. נבופלאסר היה מייסדה של השושלת ה-11 של מלכי בבל שנקראה בפי ההיסטוריונים `השושלת הכשדית`, למרות שרק ארבעת השליטים הראשונים בשושלת זו היו ממוצא כשדי. בנו, נבוכדנצר השני, שמלך אחריו, הוא שהרחיב את גבולות ממלכה והפך אותה לאימפריה. הוא כבש את צור, את ארץ ישראל, את אדום ושטחים נוספים. זה נבוכדנצר, אשר החריב את בית המקדש הראשון.

ימי חבקוק הם, על פי ההשערה, ימי המאבקים האחרונים של הכשדים עם האשורים, ואולי מעט אחרי כיבוש נינוה על ידי הכשדים, טרם יציאתם למסעות הכיבוש הגדולים. השמועות אודות כוחם הגדול והצלחותיהם הצבאיות כבר החלו להתפשט ברחבי המזרח התיכון.

מה מספר עליהם חבקוק?

רְאוּ בַגּוֹיִם וְהַבִּיטוּ, וְהִתַּמְּהוּ תְּמָהוּ, כִּי פֹעַל פֹּעֵל בִּימֵיכֶם, לֹא תַאֲמִינוּ כִּי יְסֻפָּר. כִּי הִנְנִי מֵקִים אֶת הַכַּשְׂדִּים, הַגּוֹי הַמַּר וְהַנִּמְהָר, הַהוֹלֵךְ לְמֶרְחֲבֵי אֶרֶץ לָרֶשֶׁת מִשְׁכָּנוֹת לֹּא לוֹ. אָיֹם וְנוֹרָא הוּא, מִמֶּנּוּ מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא, וְקַלּוּ מִנְּמֵרִים סוּסָיו, וְחַדּוּ מִזְּאֵבֵי עֶרֶב, וּפָשׁוּ פָּרָשָׁיו, וּפָרָשָׁיו מֵרָחוֹק יָבֹאוּ, יָעֻפוּ כְּנֶשֶׁר חָשׁ לֶאֱכוֹל. כֻּלֹּה לְחָמָס יָבוֹא, מְגַמַּת פְּנֵיהֶם קָדִימָה, וַיֶּאֱסֹף כַּחוֹל שֶׁבִי. וְהוּא בַּמְּלָכִים יִתְקַלָּס, וְרֹזְנִים מִשְׂחָק לוֹ, הוּא לְכָל מִבְצָר יִשְׂחָק, וַיִּצְבֹּר עָפָר וַיִּלְכְּדָהּ. אָז חָלַף רוּחַ וַיַּעֲבֹר, וְאָשֵׁם זוּ כֹחוֹ לֵאלֹהוֹ.

לאחר תקופה כה ארוכה של שליטה אשורית במרחב, הדהימו הידיעות אודות הכוח החדש שירש אותה. `לא תאמינו כי יסופר`! חבקוק מתמקד בתיאורו בתכונות המהירות של תנועת הצבא הבבלי – `מר ונמהר`. גם ההשוואות שהוא עושה לבעלי חיים מדגישות תכונות אלה – הסוסים הקלים במרוצתם מהנמרים, ופגיעתם רעה מזאבי הערבות. הם באים מרחוק, וחולפים במרחב כנשרים קלים. יתכן שחבקוק רומז למהירות התנועה של הצבא, שאיננה מאפיינת כל צבא גדול, והיא מקנה לו יתרון ענק; ויתכן שמהירות התרחשות המאורעות שהביאו למפלת אשור היא שהרשימה את הנביא. זה אינו צבא הגנה, כי אם צבא ש`מגמת פניהם קדימה`, החולף בארצות שהוא כובש, כשהוא בוזז וחומס ואוסף שבויים רבים כחול. עוצמת הביטחון העצמי של הצבא הבבלי מרשימה. הוא לועג למלכי המדינות באזור, לא לוקח ברצינות את הערים המבוצרות, ועובר הלאה כמו רוח.

סוף הפסקה מחזיר אותנו לסגנונם של הנביאים, המוכר לנו כל כך. חבקוק מאשים את הבבלים בגאווה. הם מייחסים את נצחונותיהם לאלוהיהם, בעוד שחבקוק יודע כי `הנני מקים את הכשדים` – כלומר, כל ההתרחשות המדינית והצבאית רבת העוצמה הזאת היא פועל ידיו של האל האחד והיחיד.

ומדוע מביא ה` את המהפך הזה על המזרח התיכון? על פי חבקוק, בפסוקיו הראשונים של הספר, זו תשובתו הבוטה של האל לתרבות האנושית שכולה `אָוֶן ועמל`, `שוד וחמס`, `ריב ומדון`. האם מדבר חבקוק על נגעי החברה הישראלית? האשורית? והאם ישליטו הבבלים האכזריים תרבות של שלום ושלוה, חמלה וצדק? האמת היא, שאין אנו מחפשים יותר מדי היגיון צרוף בהתרחשויות ההיסטוריות, אותן מחולל אלוהים, לדברי הנביא.

גם חבקוק עצמו אינו מבין את המתרחש. בסופו של הפרק הוא פונה אל אלוהים ומבקש הסבר לאירועים:

לָמָּה תַבִּיט בּוֹגְדִים, תַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ?

ניתן לפרש את הפסוק כך: הבוגדים הם הכשדים, וחבקוק שואל את ה`, מדוע הוא שותק, כאשר הגוי שהקים מבלע צדיקים ממנו. אם הפירוש נכון – הרי שחבקוק אינו `שפוט` של אלוהים. הוא אינו שותק לנוכח הזוועות שמחוללים הבבלים, ורואה באלוהים אחראי לבלגן. האם נמצא בשני הפרקים הנותרים פסוקים מסייעים לתיאוריה זאת?