עַד אָנָה יְהוָה שִׁוַּעְתִּי וְלֹא תִשְׁמָע - חבקוק א | אורי הייטנר

מאת: אורי הייטנר, ציור - יונה ארזי ת.פרסום: 17/01/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

חבקוק הוא נביא מסוג אחר.

 הספר נפתח במשפט סטנדרטי: "הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר חָזָה חֲבַקּוּק הַנָּבִיא". הקורא המנוסה משער, שהנביא יפתח את פיו, ויביא לעמו או לעמים אחרים, את דברי התוכחה או הנחמה שקיבל מן האלוהים, כמו משאם של שאר הנביאים.

אולם כיוון הזרימה של נבואת חבקוק הפוך מן המקובל. הוא אינו צינור להעברת משא האלוהים לעמו, אלא המשא שלו הוא המסר האנושי המוסרי שלו לאלוהים.

הוא פותח היישר במתקפה ותביעה אל האלוהים. הנביא הוא המעורר, אך במקרה הזה לא את העם הוא מנסה להעיר מרבצו, אלא את האלוהים קשה העורף, שמתעלם מזעקת הנביא ושברו. עַד אָנָה יְהוָה שִׁוַּעְתִּי וְלֹא תִשְׁמָע, אֶזְעַק אֵלֶיךָ חָמָס וְלֹא תוֹשִׁיעַ?

הנביא מביט סביבו ורואה עולם שבו הרשע שולט, והוא בא בתביעות ובטענות לאלוהים, ממנו הוא מצפה להנהיג את העולם בצדק. "לָמָּה תַרְאֵנִי אָוֶן, וְעָמָל תַּבִּיט וְשֹׁד וְחָמָס לְנֶגְדִּי, וַיְהִי רִיב וּמָדוֹן יִשָּׂא". כשהעוול והחמס כה חזקים ושולטים, טוען הנביא, כך ביחס הפוך נחלשים התורה, הצדק והמשפט. "עַל כֵּן תָּפוּג תּוֹרָה וְלֹא יֵצֵא לָנֶצַח מִשְׁפָּט, כִּי רָשָׁע מַכְתִּיר אֶת הַצַּדִּיק, עַל כֵּן יֵצֵא מִשְׁפָּט מְעֻקָּל". הרי איך יכול להיות משפט צדק, במקום שבו הרשע הוא החזק והשולט? במצב כזה, איזו השפעה יכולה להיות לצדיק? התוצאה היא "מִשְׁפָּט מְעֻקָּל", הרשע מעקם את הצדק.

חבקוק מתאר את עלייתה של בבל, האימפריה העולה, החזקה, המרושעת. אין הוא אומר זאת כדי לאיים על עם ישראל מפני חורבן, אם יחטא, אלא כדי להזהיר את אלוהים מתוצאות שאננותו. "רְאוּ בַגּוֹיִם וְהַבִּיטוּ, וְהִתַּמְּהוּ תְּמָהוּ, כִּי פֹעַל פֹּעֵל בִּימֵיכֶם, לֹא תַאֲמִינוּ כִּי יְסֻפָּר! כִּי הִנְנִי מֵקִים אֶת הַכַּשְׂדִּים, הַגּוֹי הַמַּר וְהַנִּמְהָר, הַהוֹלֵךְ לְמֶרְחֲבֵי אֶרֶץ לָרֶשֶׁת מִשְׁכָּנוֹת לֹּא לוֹ. אָיֹם וְנוֹרָא הוּא מִמֶּנּוּ, מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא. וְקַלּוּ מִנְּמֵרִים סוּסָיו, וְחַדּוּ מִזְּאֵבֵי עֶרֶב, וּפָשׁוּ פָּרָשָׁיו, וּפָרָשָׁיו מֵרָחוֹק יָבֹאוּ, יָעֻפוּ כְּנֶשֶׁר חָשׁ לֶאֱכוֹל. כֻּלֹּה לְחָמָס יָבוֹא, מְגַמַּת פְּנֵיהֶם קָדִימָה, וַיֶּאֱסֹף כַּחוֹל שֶׁבִי. וְהוּא בַּמְּלָכִים יִתְקַלָּס, וְרֹזְנִים מִשְׂחָק לוֹ. הוּא לְכָל מִבְצָר יִשְׂחָק וַיִּצְבֹּר עָפָר וַיִּלְכְּדָהּ. אָז חָלַף רוּחַ וַיַּעֲבֹר". הנבואה שנושא חבקוק באזני ה`, מצמררת. הוא מתאר מעצמה עולה, חזקה, שפניה שוד וחמס, ואיש אינו יכול לעמוד בפניה. ואיפה אלוהים? לשם מה הוא מתאר את התיאור? כדי לעורר את אלוהים להתערב, לעשות מעשה, להציל. למה שאלוהים יעשה זאת? כי לבטח אין הוא רוצה בעולם של רשע וחמס. אבל חבקוק כנראה אינו סומך על אלוהים שהסיבה הזאת בלבד תגרום לו להתערב, ולכן הוא מציג לו נימוק פוליטי: "וְאָשֵׁם זוּ כֹחוֹ לֵאלֹהוֹ". אותה בבל אימתנית, שכל העולם יראה את כוחה, תייחס את הצלחתה לאלוהי בבל. איזו בושה! אולי החשש הזה יעורר את ה` לפעול.

וכאן חוזר הנביא לנימוק מוסרי: "הֲלוֹא אַתָּה מִקֶּדֶם יְהוָה אֱלֹהַי קְדֹשִׁי, לֹא נָמוּת יְהוָה, לְמִשְׁפָּט שַׂמְתּוֹ וְצוּר לְהוֹכִיחַ יְסַדְתּוֹ". לשם מה בראת את העולם? כדי שיהיה עולם של צדק ומשפט. אז למה אתה נותן לרעה הזאת להתחולל, להשתולל? הנביא מאשים את אלוהים בנאיביות ובעיוורון: "טְהוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת רָע, וְהַבִּיט אֶל עָמָל לֹא תוּכָל. לָמָּה תַבִּיט בּוֹגְדִים, תַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ?" אלוהים טהור מכדי שיבין את השקר והאכזריות בעולם, ראייתו סלקטיבית, הוא מתקשה להבחין ברוע, בבגידה. ולכן חבקוק הנביא, מעורר אותו, מציג לו את המציאות ומזהיר אותו מפני השלכות ההידרדרות: "וַתַּעֲשֶׂה אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם, כְּרֶמֶשׂ לֹא מֹשֵׁל בּוֹ. כֻּלֹּה בְּחַכָּה הֵעֲלָה, יְגֹרֵהוּ בְחֶרְמוֹ וְיַאַסְפֵהוּ בְּמִכְמַרְתּוֹ, עַל כֵּן יִשְׂמַח וְיָגִיל. עַל כֵּן יְזַבֵּחַ לְחֶרְמוֹ וִיקַטֵּר לְמִכְמַרְתּוֹ, כִּי בָהֵמָּה שָׁמֵן חֶלְקוֹ, וּמַאֲכָלוֹ בְּרִאָה. הַעַל כֵּן יָרִיק חֶרְמוֹ וְתָמִיד לַהֲרֹג, גּוֹיִם לֹא יַחְמוֹל?!" אין ואקום. אם אלוהים אינו מנהיג את העולם, מישהו אחר עושה זאת. אם אלוהים אינו מנהיג את העולם בצדק ומשפט, המעצמה הבבלית תנהיג את העולם ברשע וחמס ובהרג המוני, ללא חמלה.