חכה לו כי בוא יבוא - חבקוק ב |דודו פלמה

מאת: כתיבה וציור דודו פלמה ת.פרסום: 17/01/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

א עַל מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה, וְאֶתְיַצְּבָה עַל מָצוֹר וַאֲצַפֶּה לִרְאוֹת מַה יְדַבֶּר בִּי וּמָה אָשִׁיב עַל תּוֹכַחְתִּי. ב וַיַּעֲנֵנִי יְהוָה וַיֹּאמֶר, כְּתֹב חָזוֹן וּבָאֵר עַל הַלֻּחוֹת לְמַעַן יָרוּץ קוֹרֵא בוֹ. ג כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד, וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב.

****

מסתבר שאלוהים מגיב ברכות לא אופיינית על השאלות הנוקבות של חבקוק מפרק א`. כאילו הדברים הנוקבים גורמים לו לכבד את האיש הזה, הקטן, הנקרא חבקוק. הניצב על משמרתו הקשה של הקיום האנושי.

הקול הנדיר הזה של הנביא חבקוק שמדבר קשה לאלוהים ורך אל בני האדם הוא באמת יוצא דופן. ולא שלא היו נביאים שדיברו דברי נחמה, היו גם היו, אך הוא יצק אל העולם את האמונה שיום יבוא ויהיה קצה למצוקה ולסבל של הקיום האנושי.

אני רואה את הנביא חבקוק עומד על הר הזמן, והוא משקיף אל מרחבי החלל והזמן, ורואה בעיני רוחו את העם הולך אל הגולה, כשהוא שבור ורצוץ והוא נוטע אמונה חדשה בקרבם, אמונה בימים שעוד יבואו וצדיק באמונתו יחיה, כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד, וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב; אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ כִּי בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר. 

ועוד אני רואה את הרמב"ם ניצב גם הוא על הר הזמן בעידן אחר, והוא ממשיך להדהד את קריאת הנחמה האנושית של הנביא חבקוק, אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכָל יוֹם שֶׁיָּבוֹא. 

והקולות האלה מהדהדים שוב ושוב ושוב כשהם מתווים שביל של כוכבים בחלל האפל של הוויית העם הנודד מקצה העולם ועד קצהו למצוא מנוחה. שלא תבוא. לעולם.

ככלות הזיכרון
-------------

שָׂדוֹת מַצְהִיבִים בֵּין גַּלֵּי אֲבָנִים שְׁחוֹרוֹת
פַּלְגֵי מַיִם זַכִּים נִגָּרִים מֵהָרִים עַתִּיקִים
לִהְיוֹת מַעְיָנוֹת נִסְתָּרִים מְפַכִּים לְאַט
לִתְהוֹם לֹא הַרְחֵק מִכָּאן, הוֹלְמִים חֲשִׁשִּׁינִים
בַּזְּמַן הַשָּׁקוּף, צִלְצוּל קוֹלוֹת מִלְחָמָה
סַלַאח אַ-דִין בִּשְׁלַל דִּגְלֵי סַהַר דּוֹרֵס
אֶת מְצַד עֲתֶרֶת סֵמֶל אַחֲרוֹן לְמַמְלֶכֶת
בְּרוֹשִׁים שׂוֹרְטֵי בְּשַׂר שְׁמֵי הַתְּכֵלֶת
שֶׁל מַלְכוּת יְרוּשָׁלַיִם וּמְלָכֶיהָ הַגֵּאִים
שֶׁפַּעַם חָלְמוּ כָּאן מִזְרָח תִּיכוֹן חָדָשׁ.

-
לֹא רָחוֹק מֵהַמָּקוֹם שֶׁהָיָה בֵּית קְבָרוֹת
לְחַלְלֵי אוֹיֵב צָעַד גֵּאֶה בַּאֲבַק הַכֻּרְכָּר
הַלָּבָן גּוֹטְפְרִיד מִבּוּיוֹן שֶׁלֹּא רָצָה לְהַמִּיר
אֶת זֵר הַקּוֹצִים בְּכֶתֶר מַלְכוּת עַד שֶׁהָיָה
גַּם הוּא לְאָבָק תַּחַת רַגְלֵיהֶם שֶׁל כּוֹבְשִׁים
שֶׁבָּאוּ וְנֶעֶלְמוּ בִּתְהוֹם שֶׁאֵין מִמֶּנָּה חֲזָרָה
לְלֹא הֶרֶף עָלוּ וְחָרְבוּ מְצוּדוֹת נִשְׂגָּבוֹת
אֲנָשִׁים נוֹלְדוּ וְהָיוּ כְּלֹא הָיוּ מַתְרִיסִים
אֶת אֲרָעִיּוּת קִיּוּמָם כִּצְלִילָהּ הָאַחֲרוֹן שֶׁל
תִּזְמֹרֶת שֶׁתָּוֶיהָ הִתְפַּזְּרוּ לְכָל רוּחַ.

-
עַכְשָׁו רוּחַ קַלִּילָה עוֹלָה מֵהַוָּאדִי נוֹשֵׂאת
אֶת נְשִׁימַת הַשִּׂנְאָה שֶׁל צְרִיחַת הָרָקֵטוֹת
יְלָלָה דַּקָּה וְחַדָּה שֶׁל כְּאֵב הַמִּזְרָח שֶׁאֵין לוֹ
סוֹף בָּא תָּמִיד בְּרִסּוּק גָּדוֹל וּמַחֲרִישׁ אָזְנַיִם
מִי שֶׁחַי כָּאן נִדּוֹן לִלְמֹד אֶת סוֹד הַשִּׂנְאָה
לַמְרוֹת וּבִגְלַל שֶׁנִּצְרַף בְּאֵשׁ כִּבְשָׁנִים,
שֵׁבֶט נוֹדֵד בַּזְּמַן, נוֹשֵׂא עַל גַּבּוֹ הָעַתִּיק
כְּמוֹ אַחֲרֵי לֵיל אַהֲבָה פְּרָאִי אֶת שְׂרִיטוֹת הַחִבָּה
שֶׁל עוֹלָם אָדִישׁ לְעֶצֶב קִיּוּמוֹ, שֶׁרוֹצֶה כָּל כָּךְ
סוֹף סוֹף לָנוּחַ, רַק לָמוּת כְּשֶׁטַּעַם הַדְּבַשׁ שֶׁל
 פֵּרוֹת חַיָּיו נוֹטֵף עַל שְׂפָתָיו הַהוֹלְכוֹת וְכָלוֹת.