צחצחות הלשון של חבקוק - חבקוק פרק ב' | מני גל

מאת: מני גל התמונה canstockphoto ת.פרסום: 17/01/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

בסוף פרק א` העליתי שאלה. ביקשתי למצוא בספר חבקוק עדות נוספת לאפשרות שהנביא מתריס כלפי האלוהים ומבקש להבין היכן הצדק האלוהי, כאשר בבל הרשעה מרבה עוול, חמס ושוד בעולם. פסוק א` בפרק ב` מאפשר להמשיך בכיוון פרשני זה, ובזאת הוא מתקשר היטב לסופו של הפרק הקודם:

עַל מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה וְאֶתְיַצְּבָה עַל מָצוֹר, וַאֲצַפֶּה לִרְאוֹת מַה יְדַבֶּר בִּי, וּמָה אָשִׁיב עַל תּוֹכַחְתִּי.

זו הדרך בה מסביר רש"י את הפסוק:

עג עוגה חבקוק, ועמד בתוכה, ואמר: לא אזוז מכאן, עד שאשמע מה ידבר בי (ה`) על שאלתי זאת, למה הוא מביט ורואה בהצלחתו של רשע, ומה אשיב אל הבאים להתווכח לפני... שהם מוכיחים אותי בפני, שיש להרהר על מדת הדין.

ואלוהים משיב:

וַיַּעֲנֵנִי יְהוָה, וַיֹּאמֶר: כְּתוֹב חָזוֹן, וּבָאֵר עַל הַלֻּחוֹת, לְמַעַן יָרוּץ קוֹרֵא בוֹ, כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד, וְיָפֵחַ לַקֵּץ, וְלֹא יְכַזֵּב. אִם יִתְמַהְמָהּ - חַכֵּה לוֹ, כִּי בֹא יָבֹא, לֹא יְאַחֵר.

מה שאלוהים עונה לחבקוק יכול להתנסח במילים פשוטות כך: שמע את דְבָרַי, וכתוב אותם כך, שגם אחרים יוכלו להבינם בקלות. את המועד של התגשמות הנבואה על מפלת בבל הרשעה יש לחזות לעתיד. אין להתייאש, גם אם זמן רב יחלוף עד אז. לבסוף יגיע קיצה של ממלכת הרשע.

וכך נפתרת לה הבעיה הגדולה של `צדיק ורע לו...`, על ידי דחיית סגירת החשבונות לעתיד לא מוגדר. ולנו נותר רק להאמין, שבסוף הכל יסתדר...

 

פרק ב` בחבקוק שופע מליצות, שהפכו לביטויים מקובלים בשפה העברית, וכדאי לעמוד עליהם ולנסות להבינם:

לְמַעַן יָרוּץ קוֹרֵא בוֹ

זו כתיבה מוכוונת מטרה – להעביר מסר בשפה הבסיסית והפשוטה להבנה, כך שהקורא יוכל ממש לרוץ על הטקסט ולפענחו בקריאה אחת.

כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד

החזון היא הנבואה הנחזית באופן מוחשי, שהתגשמותה המציאותית תהיה במועד עתידי. למי שקצרה סבלנותו, והוא תוהה מדוע לא התרחש מה שהיה אמור להתרחש, נאמר: `עוד חזון למועד!`

אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ כִּי בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר

קצת ארוך ומורכב מכדי להפוך לניב שימושי, וכך עבר הביטוי הזה קצרנות, ושולב ב`אני מאמין` המפורסם של רמב"ם: גם אם יתמהמה – בוא יבוא. חבקוק התכוון למפלת בבל, ואילו הרמב"ם – לבוא המשיח.

וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה

אצל חבקוק הכוונה היא לצדיק, שיחיה בזכות אמונתו. ביטוי זה, דווקא בשל משמעותו המעורפלת משהו, משתמשים בו גם כדי לומר משהו אחר, כמו: תאמין במה שאתה רוצה...

אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק

בפסוק העוקב נמצא את ההסבר לביטוי זה: הוֹי בֹּנֶה עִיר בְּדָמִים . הכובש הבבלי, ההורס ערי ממלכה (ירושלים?), בונה את ארמנותיו באבנים שנגזלו מחורבות העיר הכבושה. אבנים אלה תזעקנה: גזולות אנחנו! הגמרא מציעה מדרש משלה על הביטוי הזה: "לעתיד לבוא אבני ביתו של אדם וקורות ביתו מעידים בו שנאמר `כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה` (תענית יא א). פירוש הדבר, שהאבנים בביתו של האדם הינן עדים הרואים גם את מעשיו הלא טובים של האדם, והן תזעקנה. כיום משמש הביטוי לתיאור תופעה כל כך חמורה מבחינה מוסרית, שאפילו האבנים בקירות, הדוממות על פי רוב, תזעקנה.

כַּמַּיִם יְכַסּוּ עַל יָם

לעתיד לבוא, אומר חבקוק, תימלא הארץ כולה צמא לדבר ה`, כמו שהים מכסה את הארץ כולה. גם אצל ישעיהו המוקדם לחבקוק מופיע הביטוי הזה, אם כי בנוסח מעט שונה: לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים.

עד היום מופיע הביטוי הזה בתיאור של תופעה ההולכת ומתגברת, או תופעה גורפת ועוטפת כל.

ונשלים את הרשימה המכובדת הזאת במילה מקורית משל חבקוק: `קִיקָלוֹן`, שהיא הֶלְחֵם של קִיא וקָלוֹן. מסתבר שאורי צבי גרינברג אהב את המילה, ועשה בה בתרפ"ט שימוש בתגובה שלו למדיניות ההבלגה של היישוב:

"ובני הקיבוץ הם כעגלי מרבק 
מציון למוסקבה קרעו חלונם 
יפי נפש כאלה... קומוניסטי סלון 
כפליים מגוי אשנאם, קיקלון! 
אני מגיש את מדליית הבוז דרגה A 
 לכל קיבוצי השומר הצעיר..."