רשע וטוב לו - חבקוק ב' מיכאל פדידה

מאת: מיכאל פדידה, התמונה חבקוק יצירתו של דונטלו ת.פרסום: 18/01/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

התופעה של "צדיק ורע לו רשע וטוב לו" עומדת בסתירה חזיתית לכל תורת הגמול שבמקרא: אלהים מעניש את הרשעים וגומל טובות לצדיקים. המציאות אינה תואמת את תורת הגמול הן במישור האישי והן במישור הלאומי והבינלאומי. ספר איוב מתמודד עם הבעיה במישור האישי וספר חבקוק – במישור הלאומי.

תחילה (פרק א) מתרעם חבקוק על אלהים על  כך שבחברה שלו הרשע גובר על הצדיק ("למה תראני און ...כי רשע מכתיר צדיק")  ונוצר עוול משוע. תשובת האל: הוא יעצים את הכשדים, עם חזק ודורסני שיעניש את החברה החוטאת של הנביא. התשובה לא  מניחה את דעתו של חבקוק והוא שוב מתרעם שיווצר אי צדק במישור הלאומי: הכשדים - בבל - שהם  יותר רשעים מעם ישראל יענישו אותו, דבר שיוצר אי צדק ועוול חדש: "טהור עיניים מראות רע...למה תביט בוגדים, תחריש בבלע רשע צדיק ממנו". אלהים משיב שבסופו של דבר גם הכשדים יענשו (ב, ה – יט), דבר שיתן תוקף לתורת הגמול המקראית.

אולם אלהים  אינו קובע מועד להתרחשות התיקון והוא מבקש מהנביא להתאזר בסבלנות ולהאמין שאכן הצדק ישוב לשרוד בעולם: "כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב, אם יתמהמה חכה לו, כי בוא יבוא לא יאחר". אמונה זו הפכה ברבות הימים לעקרון האמונה בביאת המשיח (לפי י"ג העיקרים של הרמב"ם).

אין ספק שחבקוק מערער על התפיסה התיאולוגית שאנו מוצאים אצל ישעיה ואצל ירמיהו, שהעמים שפגעו בעם ישראל (בבל ואשור בהקבלה) שימשו כזרוע ענישה מבצעת בידי אלהים. אמנם עם ישראל בא על עונשו, מצד אחד. אך מצד שני, העם המעניש בשליחות  האל הוא בעצמו חוטא ושוב עולה הבעיה של "רשע וטוב לו".

הבעיה הנידונה יכולה אומנם לערער את האמונה בקיום אלהים שמנהיג את העולם בהתאם לעקרון הצדק. אך באופן פרדוכסאלי, דוקא בעיה כזו יכולה לחזק את הדת, כי היא מספקת תשובה לבעיה קיומית זו. משורר תהלים בפרק ע"ג מספק דוגמא טובה לטיעון הזה: בראשית הפרק הוא מעלה את הטענה שמציבה סימן שאלה על הצדק האלוהי: "כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה...אך ריק זיכיתי לבבי". המשורר משכנע את עצמו שהצלחת הרשעים היא ארעית וחולפת: "איך נהיו לשמה כרגע" ומסיים בפרץ של הצהרות אמונים לאלהים: "מי לי בשמים? ועמך לא חפצתי בארץ...כי הנה רחקיך יאבדו..ואני קרבת אלהים לי טוב".

חבקוק העלה במלוא חריפותה את הבעיה הנדונה שגורמת לו לראות עולם כאוטי ולא צודק. אני תמה האם שמו לא קשור לפסוק הבא בספר נחום: "בוקה ומבוקה ומבולקה" – ב, יא.