מר צורח שם גיבור - צפניה א |דודו פלמה

מאת: כתיבה וציור - דודו פלמה ת.פרסום: 22/01/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

א דְּבַר יְהוָה אֲשֶׁר הָיָה אֶל צְפַנְיָה בֶּן כּוּשִׁי בֶן גְּדַלְיָה בֶּן אֲמַרְיָה בֶּן חִזְקִיָּה, בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ בֶן אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה.

שלום לצפניה, ברוך הבא לנביא היהודי השחור הראשון. 
 צפניה היה בן כושים לפי שם אביו. אמנם ישנם מפרשים, שחשוב להם לטהר את צפניה מהגנים השחורים, הטוענים שאביו כונה כך רק בשל עורו הכהה, אבל אפשר ומותר לפרש גם אחרת. 
 ובכן הנה לנו נביא שחור שאביו כמו "הכושי של פטר הגדול" עלה לגדולה וישנה לו מגילת יוחסין שיתכן ומגיעה עד למלך חזקיה.

גם אמו של המשורר הרוסי הידוע פושקין, נאדז`דה אוסיפובנה חניבעל, הייתה נכדתו של אברם פטרוביץ` חניבעל, שהובא לרוסיה מאתיופיה כמתנה לצאר פטר הגדול. 
 חניבעל עשה רושם גדול על הצאר, והוא לקח אותו תחת חסותו והעניק לו דרגת גנרל. לפושקין עצמו היה גון פנים שחום ושיער שחור, שריד לגנים האפריקנים שלו. כאשר פושקין הוכר לראשונה בארצות הברית הוא הוצג כמשורר רוסי שחור.

הנה לנו שני צאצאי כושים, בני אצילים שאמרו שירה ושניסו לתקן את החברה בה חיו ושניהם זכו להירשם בקורות העיתים. 
שניהם התבוננו אל בני תקופתם ושניהם דיברו אליהם אמת חסרת פשרות. 
אמת הרואה את העם ומצוקותיו ותרה אחר הצדק החברתי המרפא. 
 כמה שהם דומים. כמה שהם שונים.

****

שני משוררים שחורים, השוואת שירים:

מר צורח שם גיבור / צפניה בן כושי
-------------------------------------
וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה, 
קוֹל צְעָקָה מִשַּׁעַר הַדָּגִים, 
וִילָלָה מִן הַמִּשְׁנֶה וְשֶׁבֶר גָּדוֹל מֵהַגְּבָעוֹת.
הֵילִילוּ יֹשְׁבֵי הַמַּכְתֵּשׁ כִּי נִדְמָה כָּל עַם כְּנַעַן, 
נִכְרְתוּ כָּל נְטִילֵי כָסֶף וְהָיָה בָּעֵת הַהִיא, 
אֲחַפֵּשׂ אֶת יְרוּשָׁלִַם בַּנֵּרוֹת; 
וּפָקַדְתִּי עַל הָאֲנָשִׁים הַקֹּפְאִים עַל שִׁמְרֵיהֶם, 
 הָאֹמְרִים בִּלְבָבָם, לֹא יֵיטִיב יְהוָה וְלֹא יָרֵעַ.

וְהָיָה חֵילָם לִמְשִׁסָּה, וּבָתֵּיהֶם לִשְׁמָמָה; 
וּבָנוּ בָתִּים וְלֹא יֵשֵׁבוּ, 
וְנָטְעוּ כְרָמִים וְלֹא יִשְׁתּוּ אֶת יֵינָם.
קָרוֹב יוֹם-יְהוָה הַגָּדוֹל, קָרוֹב וּמַהֵר מְאֹד; 
 קוֹל יוֹם יְהוָה מַר צֹרֵחַ שָׁם גִּבּוֹר...

****

אברהם לוינסון כותב שפושקין קבע קריטריוֹן חדש והוא: הכֵּנות האמנותית, הנאמנות למצפון וחופש היצירה.

מֵאַהֲבַת-הָעָם אַל נָא דַעְתְּךָ תָּזוּחַ.
עַד רֶגַע יִתְנַדֵּף שְׁאוֹן-תְּהִלָּה חוֹלֵף.
תִּשְׁמַע מִשְׁפַּט אֱוִיל וּצְחוֹק הָמוֹן קַר-רוּחַ,–
אַתָּה, פַּיְטָן, הֱיֵה תַקִּיף, שָׁקֵט, זוֹעֵף.
עִם זָר אַל תִּתְעָרָב, כִּי מֶלֶךְ אָתָּה. לֵכָה
לִמְקוֹם יְנַהֶלְךָ הַשּׂכֶל הַיָּשָׁר
חָפְשִׁי-בְּדַרְכְּךָ. שַׁכְלֵל פְּרִי מַחֲשְׁבוֹתֶיךָ
וּבְעַד מִפְעַל-גְּבוּרָה אַל נָא תִדְרשׁ שָׂכָר.
שְׂכָרְךָ בְּתוֹךְ לִבְּךָ. אַתָּה שׁוֹפֵט לִבְּךָ.
יוֹתֵר מִכָּל אָדָם תַּחְמִיר בְּמִשְׁפָּטְךָ... (פושקין "למשורר")