יום ה' הנה זה בא! - צפניה א' | מני גל

מאת: מני גל, עיבוד תמונה יונה ארזי. ת.פרסום: 22/01/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

הרעיון של יום ה` מופיע אצל כמה נביאים. לעומת תהליכים היסטוריים הדרגתיים שיביאו פריחה ושגשוג, או, לחילופין, דעיכה וסבל, יום ה` הוא אירוע דרמטי המתרחש בזמן קצר ומוגדר. אצל חלק מהנביאים ניכרת ההשראה של זיכרונות טראומטיים מרעשי אדמה של הדורות שקדמו להם; אצל אחרים ממלאים תפקיד זה זיכרונות לאומיים מסיפורי העם העתיקים, כמו קריעת ים סוף או מהפכת סדום ועמורה.

מה מספר לנו צפניה על יום ה`?

אָסֹף אָסֵף כֹּל מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, נְאֻם יְהוָה. אָסֵף אָדָם וּבְהֵמָה, אָסֵף עוֹף הַשָּׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם וְהַמַּכְשֵׁלוֹת אֶת הָרְשָׁעִים, וְהִכְרַתִּי אֶת הָאָדָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, נְאֻם יְהוָה.

זהו חורבן כללי, הממיט מוות על אוכלוסיות שלמות, כמו שיטפונות צונאמי נוראיים או רעשי אדמה קשים. זו לא מלחמה, שכן גם חיות הבר תיפגענה.

וְנָטִיתִי יָדִי עַל יְהוּדָה וְעַל כָּל יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם, וְהִכְרַתִּי מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶת שְׁאָר הַבַּעַל, אֶת שֵׁם הַכְּמָרִים עִם הַכֹּהֲנִים.

הפלא ופלא – אסון הרסני כזה יהיה בעת ובעונה אחת סלקטיבי. החורבן יפגע ביהודה ובירושלים, וביחוד באנשים החוטאים בעבודה זרה.

הַס מִפְּנֵי אֲדֹנָי יְהוִה, כִּי קָרוֹב יוֹם יְהוָה, כִּי הֵכִין יְהוָה זֶבַח, הִקְדִּישׁ קְרֻאָיו. וְהָיָה בְּיוֹם זֶבַח יְהוָה, וּפָקַדְתִּי עַל הַשָּׂרִים וְעַל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְעַל כָּל הַלֹּבְשִׁים מַלְבּוּשׁ נָכְרִי.

דימוי האסון לזבח הוא ציני במיוחד. הזבח הוא חלק מחגיגה, אם כי עבור בעלי החיים המוקרבים – זוהי שחיטה. הפעם הנשחטים יהיו בני האדם, ועבור ה` זו תהיה חגיגה! הסלקטיביות של יום ה` תבוא לידי ביטוי בתשומת הלב המיוחדת שייתן ה` למעמדות הגבוהים, הנגועים במיוחד בעבודה זרה ובחיקוי מנהגי הנוכרים.

וּפָקַדְתִּי עַל כָּל הַדּוֹלֵג עַל הַמִּפְתָּן בַּיּוֹם הַהוּא, הַמְמַלְאִים בֵּית אֲדֹנֵיהֶם חָמָס וּמִרְמָה.

לא רק חטאי העבודה הזרה יבואו על עונשם, כי אם גם הפשעים המוסריים – החמס והמרמה.

וְהָיָה בָּעֵת הַהִיא אֲחַפֵּשׂ אֶת יְרוּשָׁלִַם בַּנֵּרוֹת, וּפָקַדְתִּי עַל הָאֲנָשִׁים הַקֹּפְאִים עַל שִׁמְרֵיהֶם, הָאֹמְרִים בִּלְבָבָם: לֹא יֵיטִיב יְהוָה, וְלֹא יָרֵעַ.

הסלקציה תתבצע בקפדנות רבה. אלוהים יחזיק נרות ויבלוש במחשכים אחר החוטאים המסתתרים.

סופו של הפסוק מתייחס לתפישה המקובלת, הלומדת מהמציאות, כי אסונות גדולים אינם מבחינים בין צדיקים לרשעים, וכי הגורל אינו סלקטיבי.

אני נוטה להטיל ספק בגישה שמציג צפניה, גישה מוכרת גם מכתבי נביאים אחרים. יושרו של צפניה מביא אותו להזכיר את הביקורת על נבואתו זו, ועל כן ראוי לפרט מעט יותר בנושא זה.

הקטסטרופה עליה מנבא צפניה תהיה, כאמור, בממדים קוסמיים. בראשית נבואתו זו אומר צפניה: וְהִכְרַתִּי אֶת הָאָדָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה... ועוד מוסיף הנביא: אָסֵף אָדָם וּבְהֵמָה, אָסֵף עוֹף הַשָּׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם. ובתוך כל הבוקה והמבולקה הזאת אמור ה` ללקט בפינצטה את הצדיקים ולהצילם? ואחרי שהכל ייכחד מעל פני האדמה – שדות דגן ובעלי חיים – ממה יתקיימו הצדיקים? המאמינים מייחסים לאל את היכולת ואת הרצון לחולל מהלך כל כך יוצא דופן. אני מניח כי לתסריט הזה שהציג הנביא לא היו הרבה מאמינים...

יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא, יוֹם צָרָה וּמְצוּקָה, יוֹם שֹׁאָה וּמְשׁוֹאָה, יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה, יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל.

החושך, העננים והערפל מקנים ליום ה` מאפיינים של אירוע קוסמי.

יוֹם שׁוֹפָר וּתְרוּעָה עַל הֶעָרִים הַבְּצֻרוֹת וְעַל הַפִּנּוֹת הַגְּבֹהוֹת.

והנה הרמז הראשון לחלקם של אויבים באסון שייפול על יהודה – צבאות הצרים על הערים הבצורות ומריעים בשופרות.

... בְּיוֹם עֶבְרַת יְהוָה וּבְאֵשׁ קִנְאָתוֹ תֵּאָכֵל כָּל הָאָרֶץ, כִּי כָלָה, אַךְ נִבְהָלָה, יַעֲשֶׂה אֵת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ.

וכדי שלא נתבלבל – השולט באירועים הקשים האלה הוא ה`, ומה שמפעיל אותו הוא כעס וקנאה, תוקפנות ונקמנות.

 הנביא צפניה, בן דורם של ירמיהו ושל חולדה, הכיר לבטח את נבואותיהם של אלה שקדמו לו, כמו ישעיהו. בפרק א` אנו מוצאים את הפסוק הבא:

וְהָיָה חֵילָם לִמְשִׁסָּה, וּבָתֵּיהֶם לִשְׁמָמָה, וּבָנוּ בָתִּים, וְלֹא יֵשֵׁבוּ, וְנָטְעוּ כְרָמִים, וְלֹא יִשְׁתּוּ אֶת יֵינָם.

הפסוק מזכיר, על דרך ההיפוך, את נבואת הנחמה של ישעיהו:

וּבָנוּ בָתִּים, וְיָשָׁבוּ, וְנָטְעוּ כְרָמִים, וְאָכְלוּ פִּרְיָם. (ישעיהו סה כא)

יתכן שנבואת צפניה שימשה השראה לנביאים שבאו אחריו, כמו יחזקאל. כך כותב צפניה:

גַּם כַּסְפָּם, גַּם זְהָבָם, לֹא יוּכַל לְהַצִּילָם בְּיוֹם עֶבְרַת יְהוָה, וּבְאֵשׁ קִנְאָתוֹ תֵּאָכֵל כָּל הָאָרֶץ, כִּי כָלָה, אַךְ נִבְהָלָה, יַעֲשֶׂה אֵת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ.

וכך כתוב ביחזקאל:

כַּסְפָּם בַּחוּצוֹת יַשְׁלִיכוּ, וּזְהָבָם לְנִדָּה יִהְיֶה, כַּסְפָּם וּזְהָבָם לֹא יוּכַל לְהַצִּילָם בְּיוֹם עֶבְרַת יְהוָה, נַפְשָׁם לֹא יְשַׂבֵּעוּ, וּמֵעֵיהֶם לֹא יְמַלֵּאוּ, כִּי מִכְשׁוֹל עֲו‍ֹנָם הָיָה. (יחזקאל ז יט)

אלה שתי דוגמאות בלבד, אך ניתן ללמוד מהן משהו חשוב. לשונם של הנביאים ואוצר הדימויים שלהם, כמו גם נושאי נבואותיהם, היו מושפעים ממקורות משותפים. יתכן שחלק מהנבואות נלמד ביסודיות על-פה, וציטוטים מזה שובצו בנבואות מאוחרות יותר.