יום הדין - צפניה א' | מיכאל פדידה

מאת: מיכאל פדידה, התמונה ויקיפדיה ת.פרסום: 22/01/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

רעיון יום הדין ואחרית הימים (אסכטולוגיה) מופיע אצל צפניה ואצל נביאים אחרים (יחזקאל למשל במלחמת גוג ומגוג): "קרוב יום ה` הגדול...יום עברה היום ההוא, יום צרה ומצוקה, יום שואה ומשואה, יום חושך ואפלה, יום ענן וערפל. יום שופר ותרועה על הערים הבצורות ועל הפינות הגבוהות" – א, טו – טז. זהו רעיון שדומה מאוד לרעיון המבול, אבל לא זהה לו. לאחר המבול התחרט אלהים שהביא אותו על העולם והוא נשבע שלא יחזור עליו לעולם ("קשת בענן"). רעיון יום הדין חוזר בעצם לאותו אירוע קוסמי בצורה אחרת, כפי שמיד נראה.

לכאורה הרעיון דומה למה שמוכר לנו מפרשות התוכחה שבתורה (כמו כי תבוא): העם מוזהר שאם יחטא הוא יענש בגלות ואחרי שיענש ויחזור בתשובה הוא ישוב לאדמתו. המשתמע מהכתוב הוא שאחרי שיבתו של עם ישראל לארצו יתחיל שוב מחזור חדש של חטא-גלות- חזרה בתשובה ושיבה לארץ. זוהי מחזוריות שאין לה סוף בעצם ומזכירה את התפיסה המחזורית של ספר קוהלת לגבי הטבע והחברה.

רעיון יום הדין מתחיל באותה צורה של חטא ועונש, אבל כאן אין חזרה בתשובה ושיבה לארץ, אלא השמדה טוטאלית של העולם הישן החוטא ויצירת עולם חדש צודק של אחרית הימים. עולם זה הוא עולם סטאטי, שבו לא יהיה שינוי לרעה ולכן זהו בעצם קץ ההיסטוריה. מהבחינה הזאת יום הדין הוא חזרה למבול אבל עם סוף טוב וסופי. (המבול לא הפסיק, כידוע, את הרוע בעולם, כפי שאנו למדים מהאירועים בתורה, פרשות התוכחה וספרי נביאים ראשונים ואחרונים).

ליום הדין יש גוון לאומי ברור. במהלך ההיסטריה השגרתית עם ישראל חטא ונענש על ידי עמים חזקים ממנו (בשליחות האל). מצב עניינים זה יסתיים ביום הדין. כל האנושות תושמד (לרבות אויבי עם ישראל) למעט מיעוט צדיק בישראל ובעולם. המיעוט בעם ישראל שישרוד יהפך לדוגמא לעולם ("כי אתן אתכם לשם ולתהלה בכל עמי הארץ" – ג, כ) ועמים אחרים ילכו בעקבותיו ויכירו באמיתות דת ישראל ואלהי ישראל: "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה`, לעבדו שכם אחד" – ג, ט. זוהי התמונה העולה מספר צפניה לפחות. ניתן למצוא תמונה דומה אך יותר מורכבת אצל נביאים אחרים. החלק האוטופי אצל צפניה אינו מפותח  דיו בהשוואה לישעיהו, למשל ("וכיתתו חרבותם לאתים" ,"וגר זאב עם כבש").

לסיכום – יום הדין והעולם שייבנה בעקבותיו נותן בעקיפין תשובה לבעיית "רשע וטוב לו" בהיסטוריה האנושית והלאומית של עם ישראל ("והיה בעת ההיא ...ופקדתי על האנשים...האומרים בלבבם לא ייטיב ה` ולא ירע" – א, יב.) הרוע והחטא יעלמו מהעולם, דבר שייתר את הענשת עם ישראל והוא יוכל לשכון לבטח: "כי המה ירעו ורבצו ואין מחריד...הסיר ה` משפטיך, פינה אויבך מלך ישראל, ה` בקרבך לא תיראי רע עוד" – ג, יג – טו.

הערות

  1. דנתי ברשימה בזיקה של "יום הדין" למבול ולפרשות התוכחה. ניתן למצוא בצפניה אלוזיות לשניהם. ( המשפט "אסף אדם ובהמה, אסף עוף השמים ודגי הים" – מרמז למבול: "ויאמר ה`: אמחה את האדם ...מעל פני האדמה, מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים" – בראשית, ו, ז

  המשפט " ובנו בתים ולא ישבו ונטעו כרמים ולא ישתו את יינם" – א, יג - מזכיר את הפסוק מפרשת כי תבוא: "בית תבנה ולא תשב בו, כרם תטע ולא תחללנו" – דברים כח, ל).

  1. מילות הפתיחה  ושמו של המזמור הנוצרי מימי הביניים "דיאס אירה" (Dies Irae) שהושר במיסת האשכבה, נלקחו מצפניה א, טו – טז (צוטט לעיל ברישא). מלחינים אחדים ובהם מוצרט וורדי הלחינו את המזמור.