על הגוי הַכְּרֵתִי שֶׁיִּכָּרֵת - צפניה ב' | מני גל

מאת: מני גל, התמונה ויקיפדיה מאת Pierre Nicolas Ransonnette, engraver (1745-1810) - La terre-sainte et les lieux illustrés par les apôtres: Vues pittoresques, by Adrien Egron, Paris, Audot, 1837 [1], נחלת הכלל, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=7779446 ת.פרסום: 23/01/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

חלקו של פרק ב` מוקדש לנבואת חורבן לעם הפלישתי. ראוי לסכם במשפטים מספר את ההיסטוריה הפלישתית בתקופת בית ראשון.

מאז ימי שאול ודוד ועד לחורבן הבית הראשון היו הפלישתים אויבים לישראל. תבוסת שאול בגלבוע סימנה את חדירתם הגדולה ביותר של הפלישתים צפונה, אך רוב הזמן ניטשו המערכות בין ישראל לפלישתים בשפלת יהודה. הפלישתים פלשו מספר פעמים לתחומי ממלכת יהודה, והשתלטו על שטחים נרחבים שלה. הם היו מתנפלים על הכפרים היהודאים הסמוכים לגבולם כדי לחטוף את יושביהם ולמכרם לעבדים (יואל ד`). הנביאים ישעיהו, יואל, ירמיהו וצפניה חזרו והזכירו בנבואותיהם את האויב הפלישתי, וניבאו את חורבנם העתידי. מאוחר יותר, לאחר חורבן ירושלים והמקדש מידי הבבלים, יקונן יחזקאל על השמחה לאיד שהפגינו הפלישתים למפלתה של יהודה.

את המכה הגדולה הראשונה על הפלישתים הנחית סנחריב מלך אשור, כחלק מאותה פלישה, בה כבש סנחריב את רוב שטחי ממלכת יהודה. המכה השניה הונחתה על ידי פרעה נכה, מלך מצרים, בדרכו צפונה אל קרב כרכמיש, בו יוכה על ידי האשורים, או בדרכו חזרה לאחר המפלה. מאורע זה מוזכר בנבואות ירמיהו. מכה נוספת הוכו הפלישתים על ידי בבל, המעצמה שהחליפה את מצרים בשליטה במרחב הארץ ישראלי. לאחר מכן מוזכרים הפלישתים פה ושם כנתיני המעצמות הגדולות, כמשלמי מיסים, כמורדים, ובסופו של דבר הם נחלשים, ויורדים מבמת ההיסטוריה.

היכן, על ציר הזמן, נמצא צפניה, בהקשר הפלישתי? צפניה ניבא בימי יאשיהו. מפלת עזה מידי פרעה נכה ארעה מעט לפני או אחרי מסעו הכושל של פרעה נכה לקרב כרכמיש, שציין אף את מותו של יאשיהו בקרב מגידו. אם כן, נבואת צפניה מכוונת לזמן עתיד, עוד לפני מפלה זו של הפלישתים. המפלה השלישית, מידי בבל, תגיע מאוחר יותר.

ארבע ערים פלישתיות מוזכרות בפסוק ד`:

כִּי עַזָּה עֲזוּבָה תִהְיֶה, וְאַשְׁקְלוֹן לִשְׁמָמָה, אַשְׁדּוֹד בַּצָּהֳרַיִם יְגָרְשׁוּהָ, וְעֶקְרוֹן תֵּעָקֵר.

גת, העיר החמישית, כבר אינה עיר עצמאית באותה תקופה.

צפניה קורא לפלישתים גם יֹשְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם, גּוֹי כְּרֵתִים . המילה `כרתים` מופיעה בגלגולים שונים במקרא. נזכיר את הכרתי והפל(ש)תי, אנשי הצבא הזרים ששרתו את דוד המלך, ועוד את `נגב הכרתי`, שזוהה כחלקו הדרומי של אזור פלשת. הקישור עם האי כרתים מחזק את ההשערות, הנתמכות על ידי ממצאים ארכיאולוגיים, שהפלישתים – מוצאם בגויי הים, שבטים שתרבותם היתה קשורה באיים האגאים, שהגדול שבהם הוא האי כרתים.

האינטרסים של ממלכת יהודה באים לידי ביטוי בפרטי הנבואה על חבל פלשת:

וְהָיְתָה חֶבֶל הַיָּם נְוֹת כְּרֹת רֹעִים וְגִדְרוֹת צֹאן, וְהָיָה חֶבֶל לִשְׁאֵרִית בֵּית יְהוּדָה, עֲלֵיהֶם יִרְעוּן בְּבָתֵּי אַשְׁקְלוֹן, בָּעֶרֶב יִרְבָּצוּן, כִּי יִפְקְדֵם יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם, וְשָׁב שְׁבִיתָם.
 בעתיד, כך מנבא צפניה, תשרת שפלת יהודה וחבל הים את כלכלת יהודה כארץ מרעה. הפלישתים כבר לא יהיו שם. צפניה אומר כי זה יקרה לאחר שאלוהים יפקוד את עמו וישיב את שבותו, כלומר לאחר שיבת ציון.

ואכן, עם שיבת ציון בראשית התקופה הפרסית, כבר אין הפלישתים עצמאיים. ערי פלשת הופכות לנחלה למלכי צור וצידון, ורבים מצאצאי הפלישתים נטמעים בקרב בני יהודה.