ענווה, צדק, אני ואפסי עוד - צפניה ב |עופר בורין

מאת: עופר בורין, התמונה 123 RF ת.פרסום: 24/01/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

בפרק הקודם מנבא צפניה על שמד (שואה) של כל המין האנושי.
בפרק הזה, נותן הנביא פתח מילוט.
----------
 לפני שאדון בפתח המילוט, הניתן בשלוש הפסוקים הראשונים של הפרק, נתבונן בדוגמאות שמביא הנביא לחורבן:
העיר עזה – תהפוך לעזובה,
העיר אשקלון – תהפוך לשממה,
העיר אשדוד – בצהרי היום, לעיני כל, יגורשו ממנה כל תושביה,
העיר עקרון – תעקר,
ארץ פלשתים – יאבדו כל יושביה,
מואב – תחוסל כמו שחוסלה סדום,
עמון – תחוסל כמו עמורה ותהפוך לשדה מלח,
כוש – יפלו בחרב אלוהים.
----------
 והשיא – נינוה. עיר הבירה של אשור, פאר האימפריה האשורית, תהפוך לשמה:

טו) זֹאת הָעִיר הָעַלִּיזָה הַיּוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח הָאֹמְרָה בִּלְבָבָהּ אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד אֵיךְ הָיְתָה לְשַׁמָּה מַרְבֵּץ לַחַיָּה כֹּל עוֹבֵר עָלֶיהָ יִשְׁרֹק יָנִיעַ יָדוֹ׃

ועל מה תיפול נינוה – על היותה יהירה ואומרת "אני ואפסי עוד". 
חטא היוהרה.
----------
 ועכשיו, אפשר לחזור לפתח המילוט, לשלוש הפסוקים הראשונים של הפרק

א) הִתְקוֹשְׁשׁוּ וָקוֹשּׁוּ הַגּוֹי לֹא נִכְסָף׃
 ב) בְּטֶרֶם לֶדֶת חֹק כְּמֹץ עָבַר יוֹם בְּטֶרֶם לֹא־יָבוֹא עֲלֵיכֶם חֲרוֹן אַף־יְהוָה בְּטֶרֶם לֹא־יָבוֹא עֲלֵיכֶם יוֹם אַף־יְהוָה׃
 ג) בַּקְּשׁוּ אֶת־יְהוָה כָּל־עַנְוֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר מִשְׁפָּטוֹ פָּעָלוּ בַּקְּשׁוּ־צֶדֶק בַּקְּשׁוּ עֲנָוָה אוּלַי תִּסָּתְרוּ בְּיוֹם אַף־יְהוָה׃

פתח המילוט הוא לבקש את אלוהים ואת פועלו.
ואיך מבקשים את אלוהים ופועלו? לזה יש תשובה פשוטה: לבקש צדק ולבקש ענווה. 
מול חטא היוהרה, מעמיד הנביא את הצדק והענווה.
 מעניין שאין בהם ביטחון, אלא רק "אולי תסתרו ביום אלוהים". אין הבטחות, אבל יש מצב שתינצלו.
----------
 הפרשנים שקראתי, מעמידים את שלושת הפסוקים הראשונים, כאילו נאמרו רק על היהודים. כאילו פתח המילוט ניתן רק עבור היהודים.
ואני אומר – לא כך!
 שהרי אם היה כך, יש כאן משום יהירות של היהודי על פני שאר בני האדם בעולם, וראינו שיהירות היא מתכון לחיסול.
לא סתם לא כתוב "התקוששו וקושו בני יהודה", אלא כתוב "התקוששו וקושו גוי לא נכסף".
 מיהו גוי לא נכסף? בעיני – כל אדם, או קבוצת אנשים, שנמצאים במצב שאין להם שאיפות.
 קוששו שאיפות, חפשו שאיפות, אומר להם הנביא. קוששו ענווה וצדק ואולי אז תינצלו מחידלון.
----------
 הערה אקטואלית לעניין הצדק:

בספר דברים, פרק טז`, מתייחס משה לצדק.
 כך כתוב:

יח)שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהוָֹה אֱלהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם מִשְׁפַּט-צֶדֶק:
 יט)לא-תַטֶּה מִשְׁפָּט לא תַכִּיר פָּנִים וְלא-תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם:
 כ)צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יְהוָֹה אֱלהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:

משה מצווה להקים מערך אכיפה ושפיטה (שוטרים ושופטים) שישפוט את העם משפט צדק. כל כך רלוונטי עד היום – משפט צדק לא שווה הרבה אם אין בצדו אכיפה צודקת. אני מאוד מקווה ששוטרי ושופטי ישראל יודעים ומכירים את הפסוק הזה, ובייחוד את זה שאחריו – צדק צדק תרדוף!
 מדוע יש לרדוף את הצדק פעמיים? למה כתוב "צדק צדק תרדוף" ולא הסתפק משה "בצדק תרדוף"?

אני חושב שמשה רצה לומר לשוטרים, לשופטים ולשאר בני ישראל, שהצדק הוא מאוד חמקמק ואינו חד – משמעי. גם אם אתה חושב שהגעת למשפט צדק, הרי שעליך להמשיך ולבדוק כדי למצוא צדק שיהיה גם צודק. רק צדק שהוא גם צודק, יאפשר את המשך הפסוק "למען תחיה". כלומר – לנגד עיני משה עומד הכורח לחיות לפני הדרישה לצדק! אם הצדק מוביל למוות, יש להמשיך ולחפש צדק שיהיה צודק במובן שיאפשר חיים ושאיתו "יורשים ארץ".

בימים בהם, בשם החוק ולאחר החלטת בג"צ, בוצע צוו ההריסה באום אל חיראן שבעקבותיו נהרגו בנסיבות שנויות במחלוקת שני אנשים, ראוי שנשאל האם לא נכון היה לעצור רגע לפני, ולחפש צדק צדק, שיהיה גם צודק וגם ישמור על החיים.

לצדק כזה אני חושב שכיוון גם צפניה, שהרי צדק כזה הוא פתח מילוט ממוות.