צפניה ודרשת ההר - צפניה ג' | מיכאל פדידה

מאת: מיכאל פדידה, בתמונה : James Tissot, The Beatitudes Sermon, Brooklyn Museum, c. 1890 ת.פרסום: 24/01/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

צפניה, כמו נביאים אחרים לפניו ואחריו, מאשימים בעיקר את ההנהגה - השרים, השופטים, הכהנים והנביאים - בחטאי העם. גבהות הלבב שלהם מתבטאת גם במגדלים הגבוהים שהם בונים ובאורח חיים נהנתני. העניים, לעומת זאת, נופלים קרבן לחמס ולעוול של העשירים.

אין תקנה לעולם, אלא בהריסתו ובניית חברה חדשה על בסיס של שארית של עניים וענווים צדיקים: "כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך...והשארתי בקרבך עם עני ודל ...שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב" – ג, יא – יג. (רעיון זה דומה מאוד לפרשת המבול: אלהים השמיד את האנושות ועולם החיות למעט נוח שהיה צדיק ומשפחתו וכן נציגים מעולם החיות).

מוטיב זה הפך למרכזי אצל ישו בדרשת ההר: "אשרי עניי הרוח כי  להם מלכות השמים" (מתי ה, 3). במלכות השמים הסדר החברתי יתהפך והאחרונים יהיו ראשונים. אמנם ישו משתמש במונח עניי רוח, אבל הוא  גם מתכוון לעניים בחומר. ידועה אימרתו: "נקל לגמל לעבור בקוף של מחט, מהיכנס עשיר אל מלכות השמים" – מרקוס י, 25. ישו נושא את הדרשה על הר כשם שמשה נתן את התורה על הר סיני. (ישו מושווה למשה בברית החדשה. כך, למשל, הוא צם בראשית שליחותו ארבעים יום במדבר, כשם שמשה צם ארבעים יום כאשר כתב את עשרת הדברות על שני לוחות בהר סיני).

 מעניין שישו שרצה לשבור את ההיררכיה הישנה עדיין דבק בסמל של ההר, כמסמל משהו גבוה ונאצל: "אתם אור העולם. עיר השוכנת על הר אינה יכולה להיסתר – מתי ה, 14.