האם לצום בתשעה באב אחרי הקמת מדינת ישראל?- זכריה ז' | אורי הייטנר

מאת: אורי הייטנר התמונה ויקיפדיה. מאת צילמתי - צילמתי, ייחוס, https://he.wikipedia.org/w/index.php?curid=582410 ת.פרסום: 05/02/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

קמה מדינת ישראל, והיא קרבה לשנתה השבעים. האם לאחר הקמתה יש עוד טעם ומשמעות לצום תשעה באב ושאר צומות החורבן? האם עלינו להמשיך ולהתאבל על החורבן, לאחר תקומת העם היהודי והקמת הבית השלישי, מדינת ישראל? האין כפיות טובה בעצם הצום הזה?

שאלה טובה ויש עליה יותר מתשובה אחת. יש תשובות ביניים, כמו כאלה שצמים אך מקצרים את הצום – צמים זכר לחורבן ומקצרים אותו לציון התקומה.

מסתבר שאין זו שאלה חדשה. אותה סוגיה בדיוק עלתה בסיבוב הקודם של שיבת ציון, לאחר גלות בבל. המעניין הוא שהשאלה עלתה דווקא בבבל, כלומר לא כפי שניתן היה לשער, בידי העולים חזרה לארץ ישראל, שזכו לראות בבניינה ובתקומת הבית.

השאלה הזאת נשאלה, נערכו סביבה דיונים וסימפוזיונים, אך גדולי הדור לא ידעו לפסוק, והשאלה הופנתה לנביא זכריה. הוא בוודאי יודע, הרי הוא מייצג את רצון ה`. "הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי הִנָּזֵר, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי זֶה כַּמֶּה שָׁנִים?" החודש החמישי הוא חודש אב (על פי המניין שמתחיל בניסן). מעניין שהשאלה שהופנתה לנביא לא הזכירה את ארבעת הצומות, אלא רק את תשעה באב. האם השואלים לא הכירו את כל הצומות. או אולי גזרו בקל וחומר – אם צום תשעה באב, יום החורבן, יבוטל – קל וחומר ששאר הצומות מבוטלים.

הנביא, בדברי תשובתו, מתייחס לשני צומות – החמישי והשביעי, כלומר של אב ושל תשרי, צום גדליה. ותשובתו מעניינת: "כִּי צַמְתֶּם וְסָפוֹד בַּחֲמִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי וְזֶה שִׁבְעִים שָׁנָה, הֲצוֹם צַמְתֻּנִי אָנִי? וְכִי תֹאכְלוּ וְכִי תִשְׁתּוּ - הֲלוֹא אַתֶּם הָאֹכְלִים וְאַתֶּם הַשֹּׁתִים!"

אפשר לתמצת את תשובת הנביא בשם האלוהים: תצומו, לא תצומו, מה אכפת לי?

מהי האמירה של הנביא? האמירה היא שהשאלה אינה מופנית לכתובת הנכונה. אלוהים לא ביקש ולא דרש את הצום. אתם לא צמים בשביל אלוהים. זו החלטה שלכם, אתם צמים בשבילכם, בדיוק כפי שכאשר אתם אוכלים, אתם אוכלים בשבילכם.

אלוהים לא ביקש מכם לצום. הוא ביקש מאבותיכם דברים אחרים, והוא ביקש אותם כאשר ירושלים ישבה לבטח וארץ ישראל שגשגה. "הֲלוֹא אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר קָרָא יְהוָה בְּיַד הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים בִּהְיוֹת יְרוּשָׁלִַם יֹשֶׁבֶת וּשְׁלֵוָה וְעָרֶיהָ סְבִיבֹתֶיהָ וְהַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה יֹשֵׁב". ומה שאלוהים ביקש, לא היה צום, אלא דברים אחרים לגמרי: "מִשְׁפַּט אֱמֶת שְׁפֹטוּ, וְחֶסֶד וְרַחֲמִים עֲשׂוּ אִישׁ אֶת אָחִיו. וְאַלְמָנָה וְיָתוֹם גֵּר וְעָנִי אַל תַּעֲשֹׁקוּ, וְרָעַת אִישׁ אָחִיו אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם". אלוהים ביקש דברים אחרים לגמרי – צדק חברתי, משפט אמת, חסד ורחמים, ערבות הדדית, אכפתיות ואחריות כלפי החלשים בחברה, מלחמה בעוני, יחסי אנוש של אמון ואחווה. אילו את זאת עשו אבותיכם, לא היה חורבן ולא הייתה גלות. ומה שנדרש עתה הוא תיקון עולם ברוח זו. אם לא תתקנו – צום לא יעזור. אם תתקנו – לשם מה הצום?

"וַיְהִי כַאֲשֶׁר קָרָא וְלֹא שָׁמֵעוּ, כֵּן יִקְרְאוּ וְלֹא אֶשְׁמָע, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת. וְאֵסָעֲרֵם עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם, וְהָאָרֶץ נָשַׁמָּה אַחֲרֵיהֶם מֵעֹבֵר וּמִשָּׁב, וַיָּשִׂימוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה לְשַׁמָּה". לא אלוהים החליט על חורבן הארץ ועל הגלות, אומר הנביא, אלא אבותיכם שלא נהגו בצדק. ולכן, הפתרון אינו צעקה ותפילה, כי האל שדבריו לא נשמעו, לא ישמע את דבריהם של אלה שהפנו לו כתף קרה. מי שקלקלו, הם שיוכלו לתקן. לא בדיבורים, לא בתפילות, לא בצומות – במעשים.

נו? אז צריך לצום או לא? אולי הפרק הבא יבהיר את התשובה.